מה טוב בלהיות עני? ואם היצר הרע נצרך בעולם, למה אנשים ממעטים אותו?
טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט: (משלי טז, ח).
העיקר בעולם הזה, הוא הטוב שהאדם עושה. את הצד החומרי האדם צריך כדי שיוכל להוציא את הטוב הזה לפועל. כמובן, היינו רוצים שיהיה לאדם צד חומרי חזק, כדי שיוכל להוציא לפועל את הצד הרוחני בצורה הטובה ביותר. אלא שבדרך כלל זה לא עובד ככה.
באופן טבעי, כשאדם עוסק בחומריות הוא נמשך אחריה. כשאדם עוסק בחומריות פחות, הוא פנוי יותר לרוחניות.
כשאדם חי חיי קושי וצער, קל לו יותר להזדהות עם המסכנים, ולעזור להם. כשלאדם לא חסר דבר, קשה לו להזדהות איתם. לא רק שהוא לא יעזור להם באותה רמה, הוא לפעמים גם יפגע בהם, בנסיון להשיג עוד עושר, כי הוא לא יודע מה הם מרגישים.
כשאדם חי ממעט, וקשה לו, והוא לא יודע איך הוא סוגר את החודש, הוא קרוב יותר לקב"ה. הוא רגיל להתפלל, הוא מבין שהקב"ה דואג לכל צרכיו, ולא כוחו ועוצם ידו. ולכן הוא מחפש את הקב"ה, ורוצה להיות קרוב אליו. כשלאדם לא חסר דבר, הוא מרגיש פחות את הצורך בקב"ה, ומחפש אותו פחות.
ולכן כשיש לאדם מעט, זה הרבה פעמים טוב לו. כי אז הוא עושה צדקה במעט הזה. הוא חושב על אחרים, הוא חושב על הקב"ה, הוא רוחני ולא חומרי.
לא רק שהוא עושה צדקה, הוא עושה אותה מהמעט שיש לו, ושכרו גדול הרבה יותר.
כשיש לאדם רוב תבואות, יש לו יכולת לעשות יותר צדקה, אבל לא תמיד זה מה שהוא יעשה. הרבה פעמים דווקא מה שיש לו רוב תבואות, יביא שלא רק צדקה הוא לא יעשה, גם את המשפט שהוא מחויב בו הוא לא יעשה. הוא לא יתן מתנות עניים, לא צדקה ולא מעשר, כדי לקבל עוד יותר תבואות. ואם כן רוב התבואות רע לו.
הנמשל הוא היצר הטוב והיצר הרע:
היצר הטוב דואג לרוחניות. הוא מחפש לעשות טוב בעולם. אבל כיון שהוא לא דואג לחומריות אין לו מאיפה. לכן אדם עלול להגביר את החומריות שלו, לחזק את היצר הרע, כדי לאסוף כסף, להתעשר, ולעשות טוב גדול יותר ממה שהוא יכול עכשיו.
במצב האידיאלי זה טוב, אבל הרבה פעמים זה לא יצליח. הרבה פעמים הגברת היצר הרע, תגרום לאדם לעסוק בחומריות, להרגיש את כוחו ועוצם ידו, ולא את הקב"ה, לשכוח את הצרות של העניים, ובלי שום כוונה רעה, למצוא את עצמו עסוק רק בצד החומרי ולא בצד הרוחני.
ליצר הטוב וליצר הרע יש השפעה על האדם, שחורגת ממה שהוא מבין. כשאדם נכנס למסלול מסויים, ולעסק מסויים, הוא מושפע ממנו גם אם הוא לא התכוון.
כשאדם מחזק את היצר הטוב, הוא מחפש לעשות צדקה, גם אם אין לו הרבה ממה. אבל כשהוא ירצה לחזק את היצר הרע, במטרה טובה לעשות צדקה גדולה יותר, הוא נכנס למסלול לא מוכר, מסלול שיש לו כיוון מסויים. העיסוק בחומריות לא יתן לו רק יותר כסף לעשות בו צדקה, בהדרגה הוא יושפע מהחומריות ומהיצר הרע, ויתחיל לראות את העולם באור אחר. המטרות שלו יהפכו למטרות אחרות, והוא עלול למצוא את עצמו עם רוב תבואות, אבל אפילו ללא משפט.