מה ההבדל בין האב לאם בחינוך הבנים? למה עם ישראל צריך ייסורים? ואם הייסורים לתכלית טובה, האם אנחנו צריכים לשמוח בהם?
בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (משלי י, א).
לאב יש תפקיד חינוכי כלפי הבן. הוא אחראי שהבן ילמד תורה, הוא אחראי שילמד לעבוד ולהתפרנס, הוא אחראי שלא יזיק. כאשר הבן חכם, ומבין מעצמו מה צריך לעשות, הוא ישמח את האב עוד ועוד. בכל דבר נוסף שצריך ללמוד או לעשות, והבן ידע לעשותו, האב ישמח שוב על חכמתו של הבן.
כאשר הבן כסיל, כלומר כאשר הוא הולך אחר תאוותיו ולא אחר החכמה, האב יצטרך לעבוד קשה יותר כדי לחנך אותו. הוא יצטרך לייסר אותו, להעניש, להוכיח ולדרוש, עד שהבן יתיישר. בסופו של דבר, גם הבן הכסיל ילמד כל מה שצריך ללמוד, ויעשה כל מה שצריך לעשות.
ולכן הבן הכסיל אינו גורם יגון לאב, ניתן לפתור את המצב. האב צריך להשקיע מאמץ וזמן שלא היה צריך להשקיע אצל הבן החכם, אבל הוא יביא את הבן בכל מקרה למקום הנכון.
לעומת זאת האם מרגישה את צער הבן. באופן טבעי, האם מחפשת שיהיה לבנה טוב ונעים. היא קשובה לכאביו וצרותיו יותר מן האב, ואחראית על חינוכו פחות מן האב.
האם אינה מסתכלת רק על העתיד, אלא גם על המצב הנוכחי של בניה. היא מחפשת שיהיה להם טוב כבר עכשיו. ולכן האם לא שמחה באופן מיוחד כאשר הבן חכם, מה שאינו משנה את מצבו הנוכחי, אבל כאשר הבן כסיל היא מתמלאת יגון. נכון, גם היא יודעת שבסופו של דבר הוא יסתדר לאחר התהליך החינוכי, אבל קשה לה לראות אותו מתייסר ונענש. המטרה העתידית של החינוך, לא מספיקה מבחינתה כדי לטשטש את הכאב על מצבו הנוכחי של הבן.
הנמשל, כמו שמפרש רש"י, הוא הקב"ה וכנסת ישראל:
הקב"ה מוביל את עם ישראל אל העתיד. ישנם דברים שעם ישראל צריך ללמוד, ישנם דברים שעם ישראל צריך לעשות בעולם.
כאשר העם חכם, כשעם ישראל מחזיק בתורה וחי על פיה, הוא יעשה את רצון ה' ממנו. וממילא ישמח את אביו שבשמים עוד ועוד, כל דור לפי מה שנדרש ממנו.
כאשר העם חס וחלילה כסיל, כשהוא הולך על פי תאוותיו ולא לפי חכמת התורה, הקב"ה מחנך אותנו. הרבה צרות ייסורים וכאבים באו על עם ישראל כשלא עשה את רצון ה': רעב, בצורת, מלחמות, כיבוש על ידי עמים זרים, וגלות.
בסופו של דבר, בעיתה או אחישנה, עם ישראל ילמד כל מה שצריך ללמוד, ויעשה כל מה שנדרש ממנו. ולכן הוא אינו גורם יגון לקב"ה, במבט אל העתיד הכל יסתדר.
לעומת זאת כנסת ישראל מודעת מאוד למצבו הנוכחי של העם, לכאבים שעוברים עליו ולצער, גם אם הם נצרכים לטובת העתיד. היא מבכה על בניה מאנה להנחם.
הייסורים נצרכים לטובת העתיד, הם יביאו אותנו למקום הנכון, אבל כנסת ישראל, ואנחנו איתה, מרגישים היטב את הצער והכאב בכל דור ודור. כשעם ישראל חכם בחכמת התורה, אנחנו עוד לא רואים את הגאולה בעינינו, עוד הרבה דברים צריכים לקרות במהלך הדורות. אבל כשעם ישראל כסיל חס וחלילה, אנחנו מתמלאים יגון, כי אנחנו מבינים כמה צער וכאב יהיו כרוכים בכסילות הזו, עד שנחזור ונתיישר.