איך דוחפים אנשים להתקדם? ואיזו בעיה יכולה להיות במידות חסידות והידורים?
מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם (משלי יז, טו).
גם מצדיק הרשע וגם מרשיע הצדיק טועים בדין. אבל היינו חושבים שיש הבדל גדול ביניהם: מצדיק הרשע אומר שזה בסדר לעשות את מעשי הרשע של האדם הזה. וממילא הוא ואנשים אחרים, עלולים ללכת בדרכי הרשע ולהוסיף רשע בעולם. ולכן ברור לנו שהוא תועבת ה'.
לעומת זאת מרשיע הצדיק טוען שאפילו הצדיק אינו מספיק טוב. הוא טוען שצריך להיות יותר טובים, שסתם צדיקים, אינם יוצאים ידי חובתם. יש לנו נטיה לומר שאדם כזה, קדוש יאמר לו. הוא מנסה להוסיף צדקות בעולם, מידות חסידות, הידורים. הוא דוחף את כולם להתקדם.
ולכן צריך לומר לנו שגם הוא תועבת ה', כמו מצדיק הרשע. כשאדם מרשיע את הצדיקים, הוא לא מוסיף טוב וצדקות בעולם, אלא להפך. כשאנשים רואים שגם צדיקים גדולים לא נחשבים כאלו, ורק מי שמגיע למדרגות עליונות מאוד נחשב מעט צדיק, הם מתייאשים מראש. גם הצדיקים ה"רגילים", רואים שחושבים שהם לא מספיק טובים, למרות כל מאמציהם, ומתייאשים. התוצאה בסופו של דבר זהה: הרע בעולם גדל.
אצל מצדיק הרשע הוא גדל ישירות, כי הוא טוען שאין בעיה להיות רשע. אצל מרשיע הצדיק הוא גדל בעקיפין, מצד היאוש מהיכולת לעשות טוב.
הנמשל הוא התקדמות האדם:
ברור לנו שכשאדם מחפש הצדקות למעשים רשעים, זו תועבת ה'. הוא ימצא הצדקה, איזו אידיאולוגיה שתתיר לו לעשות ככל העולה על רוחו, ויעשה מעשים רשעים.
אבל נראה לנו שכשאדם רוצה לחזור בתשובה, כשאדם רוצה להתקדם, כשהוא מחפש לקבל על עצמו דברים טובים לקראת ראש השנה, אם הוא לא מוכן להסתפק בפחות מהטוב ביותר, אז קדוש יאמר לו.
אם כבר לאכול כשר, אז רק בד"ץ, אם כבר להניח תפילין אז רק רש"י ורבנו תם יחד, ושל הסופר הטוב ביותר, אם כבר להתפלל אז לכוון בכל מילה כולל קורבנות.
כשהאדם מרשיע את כל המעשים הצדיקים, כשכל מה שנכון ומספיק לפי השולחן ערוך, לא טוב בעיניו, ורק חומרות ומידות חסידות מופלגות מוצאות חן בעיניו, זו בדרך כלל עצת היצר הרע.
כשהיצר רואה שהאדם לא מוכן לשמוע לו יותר, שהאדם מאס ברע, ורוצה לחזור בתשובה, הוא משתמש באסטרטגיה הפוכה. היצר אומר לאדם, אם כבר אתה רוצה לחזור בתשובה, אז לא חצי, זה לא שווה, לא כמו כל היהודים הפשוטים, זה לא רציני. אם אתה רציני, תהיה הכי חזק, הכי דתי מכולם.
כמובן שהאדם לא מצליח. אי אפשר בבת אחת לעבור את כל דרגות הביניים, ולהתנהל כמו גדול הצדיקים, זו עבודה של שנים. ולכן ברור שהאדם לא יוכל להחזיק מעמד במדרגה הזו, ויאלץ ליפול.
בנוסף, מידות החסידות אינן טובות לכל אחד באותה מידה. את מה שכתוב בשולחן ערוך, כולם צריכים לעשות. אבל מידות החסידות מותאמות באופן אישי, לדרך עבודת ה' של כל אחד. יש אדם שבשבילו מידת חסידות היא להתגבר כארי ולקום לתיקון חצות, ויש מי שבשבילו מידת חסידות היא לקום למנין האחרון בשטיבל, כדי שהוא יוכל ללמוד טוב. יש מי שמידת החסידות שלו היא שלא יהיה רגע בו הוא לא מהרהר בדברי תורה, ויש מי שמידת החסידות שלו היא להתרכז בכביש כדי שאף אחד לא יפגע.
כשהיצר דוחף אותנו לקחת את כל מידות החסידות שהוא פגש, בלי לבדוק מה מהן מתאים לנו, ממילא עבודת ה' תהיה קשה וזרה לאדם, והוא לא יוכל לשמוח בה, ולא יצליח להחזיק מעמד.
היצר דוחף בכל הכוח לעבודת ה' קשה, תובענית ומתישה, כשהוא יודע שהאדם יתייאש, ויחזור להיות שלו כמו פעם.
ולכן גם מרשיע הצדיק הוא תועבת ה'.
כשאדם רוצה לחזור בתשובה, או להתקדם, כל התקדמות טובה. כל דבר קטן שהוא עושה יותר טוב מקודם, קדוש יאמר לו. ואם הוא עושה לפי עיקר הדין בשולחן ערוך והפוסקים, הוא לעולם לא יקרא רשע. מכאן ואילך אלו מידות חסידות, והוא צריך לבחון היטב האם הן מתאימות לו.