כבר אמרנו במזמור ה "רגזו ואל תחטאו", כלומר שאם לאדם יש צרה שמפחידה אותו, אבל כדי להציל את עצמו ממנה, הוא צריך לעשות חטאים, אז שלא יעשה כלום, אלא יסמוך על ה' שיציל אותו מהצרה. ובמזמור הזה דוד מביא דוגמא קיצונית לעקרון הזה:
שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד כלומר דבר שנראה כמו שגעון שדוד עשה, אֲשֶׁר־שָׁ֥ר לַה֑' למרות שהוא עוד לא ניצל מהצרה, הוא שר לה' כי הוא בטח בה' שיציל אותו עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ בֶּן־יְמִינִֽי: זה קוד. והכוונה שלו על מה שדוד דיבר עם שאול, כשדוד כרת את כנף המעיל של שאול במערה, וגם אחר כך כשדוד לקח את החנית ואת צפחת המים של שאול. בשמואל א' פרק כ"ד ופרק כ"ו. שבשני המקרים האלו היתה לדוד הזדמנות להרוג את שאול ולהציל את עצמו ממנו, אבל הוא לא עשה את זה כי שאול נמשח למלך על ידי ה', למרות שבעיני האנשים של דוד זה היה שגעון. ושם דוד אומר לשאול דברים דומים למה שכתוב כאן.
וכוש בן ימיני זה שאול שהיה בן ימיני כלומר משבט בנימין. ו"כוש" דומה ל"קיש" שהוא אבא של שאול. ודוד לא רצה לכתוב את השם של שאול בפירוש כי הוא קורא לו במזמור הזה "רשע", והוא היה אז מלך ישראל וזה לא מכובד, ולכן הוא נתן לו כינוי.
וכך הוא אומר: ה֣' אתה המטרה, ולא אני, ולכן אני לא אעשה דבר שרע בעיניך גם במחיר של החיים שלי.
ואני בוטח בך שתציל אותי כי אתה אֱ֭לֹהַי שמשגיח עלי ואני עובד אותך ולכן בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי ואתה המחסה היחיד שלי ואני לא חוסה בכח שלי. ולכן אני מבקש הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י שהם שאול והאנשים שלו, שלא יצליחו לתפוס אותי, כי אני מבין שכרגע, מסיבות שידועות לך בלבד, אתה רוצה שהוא ירדוף אחרי. רק צריך שהוא לא יצליח לתפוס אותי וְהַצִּילֵֽנִי: בסופו של דבר, לגמרי, כדי שאני אהיה המלך של עם ישראל בשבילך.
כי אם לא תציל אותי פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י הוא יטרוף אותי כמו אריה שטורף כבשה ואין לה איך להתגונן, כי אני לא אגן על עצמי מפניו.
ודוד קורא לשאול "אריה" כדי להזכיר שבאמת דוד בעצמו כבר הכה גם את הארי וגם את הדוב, ואין לו בעיה טכנית להתגונן משאול, אלא שהוא בוחר שלא לעשות את זה.
והוא לא רק יטרוף אלא גם פֹּ֝רֵ֗ק שהוא יפרק את האנשים שלי ממני שלא יוכלו גם הם לעזור לי וְאֵ֣ין מַצִּֽיל: ואני לא אציל את עצמי, וגם לא אתן לאנשים שלי להרוג אותו. כי אם אתה לא תציל אותי זה כנראה כי באמת לא מגיע לי להיות מלך.
ולכן ה֣' אֱ֭לֹהַי שאתה מסתכל עלי ויודע את האמת אִם־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את כלומר את האשמה ששאול אומר שעשיתי, שמרדתי במלך.
או שאפילו אם לא מרדתי, אבל אִֽם־יֶשׁ־עָ֥וֶל אחר בְּכַפָּֽי: ועשיתי משהו אחר לא טוב.
ואולי גם אם זה לא, אבל אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע כלומר שהחזרתי רע לשאול ששילם לי רעה תחת טובה, אפילו את זה לא עשיתי, להחזיר לו כגמולו ולהרוג אותו.
ואפילו לא וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם: שחילצתי אותו מהצרה אבל לפחות לקחתי ממנו את הכסף שלו. אלא השארתי לו את כל מה שהיה לו חוץ מכנף המעיל,
ולא לקחתי ממנו כלום, ולא הרגתי אותו, ולא עשיתי דבר רע אחר, ובוודאי שלא מרדתי.
אבל אם היה אחד מאלו אז יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב׀ נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג אני מוכן ששאול ירדוף אותי או ישלח את האנשים שלו במטרה להרוג אותי, וגם ישיג, כי אז באמת לא מגיע לי להיות מלך על עם ישראל וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י כי אז יתברר שהחיים שלי ארציים ובאמת חיים כאלו אני בעצמי לא רוצה וּכְבוֹדִ֓י׀ כלומר את המלכות שלי לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה: שהיא תהיה שייכת גם כן לעפר ולא תהיה אף פעם.
אבל כיון שלא עשיתי את כל זה ק֮וּמָ֤ה ה֨'׀ בְּאַפֶּ֗ךָ תראה את הכעס שלך על שאול, וזה יקים אותך בעולם. כי החיים שלי לא ארציים אלא שייכים לשמים, ושייכים לך. ו הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י מה שכולם יראו שאתה לוקח את הצד השני משאול בגלל שהוא לא מוכן שאני אהיה המלך ולכן צר המקום לשנינו, והוא צריך לאבד את המלכות שלו. זה יגדל אותך בעולם עוד יותר, והמלכות שלי לא תהיה שוכנת בעפר, אלא נישאת וגבוהה וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ: תעיר את המשפט שלי, שציוית שאני אהיה המלך, שיתחיל לפעול. ואז וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים כל שבטי ישראל, שכרגע הם שבטים נפרדים ומתנהגים כמו דתות שונות תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ ואני ירכז אותם סביבך שאתה תהיה המלך שלהם וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה: על גבי עם ישראל המאוחד תוכל להתגדל עוד יותר ולחזור למרום, כי עם ישראל יפעל בשמך בארץ.
ולכן אני יודע ש ה֘' יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים כלומר את הקבוצות השונות שיש בעם, הקבוצה שלי מול הקבוצה של שאול, ה' ידון ולא אני.
ואני אפילו לא מבקש שתשפוט את שאול, אלא שָׁפְטֵ֥נִי ה֑' תשפוט אותי כְּצִדְקִ֖י שאני עושה מה שמוסרי וטוב וישר ולכן לא מגיע לי עונש וּכְתֻמִּ֣י שאני שלם בדרך שלך ולא מחפש דברים לטובת עצמי, ולכן אני אהיה מלך בשבילך, ולא בשביל עצמי.
וכך תביא עָלָֽי: שבזכות זה אני אהיה מלך.
ושאול עצמו, לא צריך לשפוט אותו, אלא יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע׀ רְשָׁעִים֘ הרע שהרשע עושה יגמור אותו בעצמו. ודרך רשעים אובדת מעצמה. אבל אתה וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק את הצדיק אתה מבסס בארץ ומשגיח עליו.
ואתה יודע מי צדיק ומי רשע כי וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת ה' בודק מה יש בלב של בני אדם שהכוונה בתנ"ך לרצונות של אנשים, וגם את הכליות שלהם, שהכוונה ליצרים ולתכונות האופי שמובילות את האדם, אחת לטוב ואחת לרע, וה' יודע לאן האנשים נמשכים, ומה הם רוצים, ויודע מי רשע ומי צדיק, אפילו שהוא לא משפיע על הבחירה הזו.
וה' יודע שדוד צדיק ושאול רשע במה שהוא נלחם נגדו.
וה' לא רק יודע אלא אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק: ה' הוא צדיק כלומר רוצה את הטוב והישר לפי המוסר. ולכן משגיח על הצדיקים ולא על הרשעים.
ואם ככה, למה ה' עוד לא הציל אותי משאול? כי מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים ואני יודע שהוא מגן עלי מהצרה, ושאול לא יצליח להרוג אותי בסוף, אלא שעל ידי הצרה ה' מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב: ומציל אותם מהחטאים של עצמם, כדי שאנשים יישרו את הלב שלהם, והרצונות שלהם ילכו מעצמם לצד הטוב. ובשביל זה צריך לפעמים צרות וקשיים, שיקטינו את הגאווה של האדם, או שיגרמו לו לשים לב יותר למה שהוא עושה, ולשאול את עצמו כמה הוא מוצא חן בעיני ה'.
וזה לא כי ה' שכח אותי חלילה אלא אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק ובודק מה קורה איתו כי הוא משגיח עליו וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם ופוגע ברשע שצריך לפגוע בו בְּכָל־יֽוֹם: ולא רק בראש השנה או בזמנים מיוחדים. ולכן אם בנתיים הוא עוד לא פגע בשאול ולא הציל אותי, זה כי אני צריך את הצרה הזו גם היום.
ולמרות מה ששאול ענה לי כשהוכחתי אותו וגם הוא אמר שאני צודק, אני יודע ש אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב והוא ימשיך לרדוף אחרי ו חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ כדי לחדד אותה ו קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ לחבר את המיתר אל הקשת וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ: לייצב עליה את החץ, כדי להרוג אותי. והוא לא חזר בתשובה.
אבל באמת וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת את כלי הנשק האלו הוא מכין כלפי עצמו. כמו שבאמת היה בסוף, ששאול נפל על החרב של עצמו. ו חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל: כלומר בסוף הם ישמשו נגד האנשים שלו שרודפים אחרי.
כי זו הדרך הכללית של הרשעים בעולם ש הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן הרשע זורע זרע של דבר רע ויש לו תכנון איך לעשות משהו רע וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל בעקבות זה הוא עושה הרבה מאמץ שלא יביא לו את התוצאה שהוא רוצה וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר: התוצאה הסופית תהיה ההפך ממה שהוא חשב, ותהיה נגדו.
ואצל שאול רואים את זה. ש בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה כדי להפיל אותי בו במה שהוא רדף אותי, ואפילו שהראיתי לו שזה לא טוב, במקום להתבייש במעשים שלו וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ הוא המשיך להעמיק אותו, והמשיך לרדוף אחרי. וכמה שהוא מעמיק אותו יותר, כך הנפילה שלו בעצמו פנימה תהיה מסוכנת יותר. כי אם שאול היה מבין ומתבייש ממה שדוד אמר לו, ומפסיק לרדוף אחריו, הוא לא היה צריך למות, והוא יכל לוותר מרצונו על המלוכה ולתת לדוד להיות המלך כמו שהוא יודע שאמור להיות, ולהשאר בחיים. אבל בגלל שהוא ממשיך, וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל: כשהבור הזה יהיה גמור, הוא יהיה "שחת" שמשחית את מי שנופל לתוכו. כי ה' רוצה להעביר אלי את המלוכה, ואם הוא לא מוכן לעשות את זה מרצונו, הוא יצטרך למות בשביל זה.
כך ש יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ והוא ישלם בחיים שלו על כל המאמץ לרדוף אותי וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד: מה שהוא עושה לי, שזה נגד המשפט שמגיע לי, יוריד ממנו את הכתר שיש לו על הקודקוד, כי המטרה של המלך לעשות משפט, והוא עושה את ההפך מזה, ולכן הוא ישלם בכתר שלו.
אבל אני לא מחפש את טובת עצמי אלא אוֹדֶ֣ה ה֣' כְּצִדְק֑וֹ כי במה שה' מציל אותי הוא עושה בזה את מה שנכון וטוב, ועל זה אני אודה לו, כי זה מה שגם אני מחפש. וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־ה֥' עֶלְיֽוֹן: שזה המטרה שלי באמת ששם ה' יתגדל בעולם על ידי בתור מלך ישראל, ולא שאני אהיה מלך לטובת עצמי.
וחלק מהדברים האלו דוד אמר בפירוש לשאול אחרי שכרת את כנף המעיל שלו. למשל "יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ: {יד} כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:"