מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן (משלי כ, כו).
מלך חכם לא משקיע הרבה מאמץ במלחמה ברשעים שבממלכתו. כי הוא יודע שהרשעים מחפשים כל אחד את טובת עצמו בלבד. ולכן הם לא רק פוגעים באנשים הטובים שבממלכה, אלא גם אחד בשני. וכשרשע רואה אפשרות להרוויח משהו מהשכן הרשע שלו, הוא יפגע גם בו. ולכן הרשעים עם הזמן פוגעים אחד בשני, ומחסלים אחד את השני. וכמו שאומר דוד המלך "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים".
ולכן כל מה שצריך המלך החכם לעשות, הוא להשאיר את האזור של הרשעים בשליטתם, ולא להתאמץ להשליט שם את החוק והסדר. והרשעים כבר פוגעים אחד בשני בתוך הכפרים שלהם, והרע הולך ופוחת ומתמעט.
כך שהמלך החכם גורם להם לזרות את עצמם ולהפרד אחד מהשני, להסתכסך ביניהם, ולהלחם אחד בשני.
אמנם אחר כך, נותרים רשעים שלא חוסלו. אותם תופס המלך החכם ומייסר אותם עד שישובו בתשובה. ולכן משיב עליהם את אופן העגלה שדש את התבואה, כדי שאפשר יהיה לזרות מהם שוב את הרע שבהם, ולהשאיר רק את הטוב.
וכך הממלכה נקיה מרשעים. הם חיסלו בעצמם את העיקר, ורק כלפי מי שנשאר מפעיל המלך את כוחו.
הנמשל הוא מענה לשאלה איך ברא ה' רע בעולם:
הטוב בעולם נמשל לגרעיני התבואה. הרע נמשל למוץ שעוטף אותה ושומר עליה. השמירה על הטוב מתבצעת דווקא על ידי הרע, ובלי הרע, גם הטוב לא יהיה טוב חזק. למשל: כדי לבנות בית חזק וגדול צריך לפעמים להרוס בית חלש או ישן. כדי לפתח את ההסבר של האמונה, צריך שאלות כפרניות שיאתגרו אותה.
אבל כשהרע סיים את תפקידו, כדי שלא ימשיך להזיק, מגיע שלב שבו צריך להפריד את הרע מהטוב, ולזרות אותו לרוח, ולהשאיר רק את הטוב. וכמו שאומר דוד המלך "לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ".
הקב"ה הוא מלך חכם לעולם, ולכן ברא את הרע מראש עם תכונה שרע מבטל רע. הרשעים נלחמים אחד בשני כמו שאמרנו. או כשאדם הולך בלי חשבון אחר הנאות החושים, הוא מקבל גם כאב מאותם חושים עצמם, כמו למשל כאב בטן אחרי אכילה מופרזת.
כשהרע מסיים את תפקידו הטוב, הוא מזרה את עצמו לרוח ומבטל את עצמו. ואילו הטוב שבכל הדורות מצטרף, ובזה רואים את חכמת ה' וטובו בבריאת העולם.
אלא שגם הרע שבורא ה' אינו רע מוחלט, וגם בתוכו יש חלקים טובים. ולכן לאחר הזריה משיב ה' אופן על מה שנשאר, ומייסר את הרע שנשאר, כדי להפיק ממנו את מעט הטוב שיש בו. וכך לאחר שהרשעים חיסלו את עצמם בעולם הזה, אם יש בהם גרעין טוב הם נידונים בגיהנום, כדי לנקות אותם מעוונותיהם, והגרעין הטוב נשאר.