אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ (משלי יט, ג).
הרבה מהדברים הרעים שקורים לאדם בחיים, הוא גרם להם. לא תמיד הוא מצליח לראות את הקשר, אבל ההתנהלות שלו גרמה בסופו של דבר לצרות שיש לו.
לפעמים אדם רב עם אנשים סביבו, עם השכנים, עם המעסיק, עם אשתו. עם הזמן אנשים פוגעים בו בחזרה. אבל הוא לא מקשר בין ההתנהגות שלו כלפי אחרים, לבין ההתנהגות של אחרים כלפיו.
לפעמים אדם אוכל דברים לא בריאים ולא שומר על הבריאות. עם הזמן הבריאות שלו מתדרדרת. אבל הוא לא מקשר בין ההתנהלות שלו לבין הנזק הבריאותי, והוא נראה לו כמו גזרה משמים.
כשאדם מגיע לצומת דרכים, וצריך לבחור את דרכו, הוא נמצא לפעמים במצב של איולת. הוא לא יודע, אולי זו הדרך הנכונה ואולי זו הדרך הנכונה. אבל כשאדם הופך את האיולת לתכונה שלו, הוא כבר לא נשאר בספק. הוא לא זוכר שהיתה לו התלבטות. כיון שאדם לא יודע אם זה נכון או זה, הוא מחליט לפי מה שמתחשק לו. וזו הופכת בעיניו להיות אמת מוחלטת.
האדם בוחר בדרך הלא נכונה, האיולת שלו סילפה את דרכו, והוא מגלה שהדרך מלאה קוצים ולא ניתנת למעבר. זה לא גורם לו להבין שהוא טעה. זה לא גורם לו לחזור ולחשב מסלול מחדש. זה רק גורם לו לכעוס על ה' שהצמיח כאן קוצים ושיבש את הדרך.
אדם לא יודע איך נכון להתנהג עם אנשים אחרים, אז הוא הולך לפי מה שמתחשק לו. כשאנשים פוגעים בו חזרה, הוא לא לומד מזה שצריך להתנהל אחרת עם אנשים, אלא ליבו זועף על ה' שמאפשר לאנשים לפגוע בו. ליבו זועף על ה' שנתן לו אשה כל כך לא מתאימה. אבל אם הוא רק יבדוק את דרכיו, הוא יבין שלא ה' עשה את הבעיה, אלא הוא פגע בעצמו, ובידיו לשנות את המצב.
אדם לא יודע מה נכון לאכול, ואיך נכון לחיות באופן בריא, אז הוא הולך לפי מה שמתחשק שלו. כשהבריאות שלו מתדרדרת, הוא לא לומד מזה שצריך לשנות את ההרגלים שלו, אלא ליבו זועף על ה' שגורם לו לחלות, ושלא שומר לו על הבריאות. אם הוא רק יבדוק את דרכיו הוא יגלה שהאיולת שלו סילפה אותם, ואם הוא רק ישנה אותם, אולי גם לא תהיה בעיה.
הנמשל הוא החיים על פי התורה:
התורה מתאימה לחיים. אבל כמובן לא לכל צורת חיים. מי שמסדר את חייו על פי התורה, המצוות לא קשות לו. התורה מתאימה לחייו ומסדרת אותם יותר טוב ממה שהוא היה מסדר בעצמו את החיים. בשבת הוא נח, לומד תורה, ומגבש את המשפחה. התפילה עוזרת לו לפרוק את קשייו, ולהרגיש שה' איתו בצרתו. המטבח שלו כשר, והוא לומד לשים לב מה הוא מכניס לפה.
אבל אם אדם לא מסדר את החיים על פי התורה, אלא את התורה על פי החיים, התורה נראית לו מעיקה, ולא מובנת. אם בנקודות שיש לו בהם ספק ולדעתו אפשר אולי למצוא דעות מתירות, אם במקומות שבהם קשה לו, הוא מעדיף לא לדעת מה בדיוק ההלכה, ולהשאר באוילותו: אולי זה נכון ואולי זה נכון; אז כשהאוילות הופכת לתכונה שלו, הוא בוחר ומכריע לפי מה שמתאים לו, לפי מה שמתחשק לו ולא לפי מה שיתאים לתורה. וכך, החלטה אחרי החלטה, דרכו מסתלפת, ומתרחקת מהדרך המתאימה לתורה. בשבת הוא בכלל היה רוצה ללכת למסיבה עם החברים שלו, והשבת מפריעה לו, הוא לא משאיר זמן הגיוני לתפילה, והיא הופכת לעול מעיק, הוא מסתובב במסעדות לא כשרות ובמטבחים לא כשרים, והכשרות הופכת להיות בעיה.
ואז במקום לשנות את דרכיו, ולהבין שצריך לסדר את החיים אחרת, ליבו זועף על ה'. למה ה' קבע בתורה מצוות כל כך קשות ומשונות. למה התורה לא מתאימה קצת יותר לחיים. למה ההלכה תמיד כל כך נוקשה.
אבל לא התורה היא הבעיה, אלא הדרך המסולפת שאליה נכנסו החיים שלו. וכשהוא יבין ויתקן, הוא יראה שה' נתן לו תורה טובה מאוד, ואת הצרות הוא יצר לעצמו.
אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ