עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב (משלי יב, יא).
כדי לשבוע לחם בעולם הזה, צריך לעשות פעולות שמבחינה חיצונית לא נראות כאילו יש בהן תועלת. צריך לחרוש ולזרוע, לעשב ולדשן. מי שמסתכל מהצד, בלי להבין איך עובד העולם החקלאי, יכול לחשוב שהפעולות האלו חסרות ערך לחלוטין. האדם חורש, ואין מזה תועלת. הוא זורע, ורק מאבד זרעים טובים שיכל לאכול. הוא לא נראה כמו מי שעובד לטובת עצמו, הוא לא נראה כמו מי שעובד את הפירות שיהיו לו, אלא כמי שעובד את אדמתו. כדי לראות את הערך של הפעולות האלו צריך לחכות, ולראות איך האדמה מצמיחה מעצמה את התבואה, בעקבות הפעולות החקלאיות. עובד אדמתו כיום ישבע לחם בעתיד. אבל עד אז הוא צריך לעבוד את האדמה, והיא מצידה תתן לו את לחמו כשיגיע הזמן.
יש אנשים שאין להם כוח לעבוד את האדמה. אין להם סבלנות לחכות. ולכן הם גורמים לעצמם לרדוף אחרי דברים ריקים מתוכן. הם מנסים לעשות כסף קל, מנסים להרוויח בלי להתאמץ.
היינו יכולים לחשוב שהדברים הריקים פיתו אותם בחיצוניות המרשימה שלהם, ולכן אין להם זמן לעבוד את האדמה. אבל, מתקן אותנו שלמה, מרדף הריקים גורם לעצמו לרדוף אחרי הדברים האלו. לא בגלל שהם ראויים לזה בעיניו, אלא כיון שהוא חסר לב. הוא חסר כוח רצון מספיק, כדי להשקיע את כל ההשקעה הנצרכת עד שיראה את הפירות. ממילא כיון שהוא לא מתכוון לעבוד את אדמתו, מה יעשה עם זמנו, חייו, והצורך שלו בפרנסה? הוא מנסה למלא את הפער בדברים ריקים שנראים מספיק מבטיחים מבחוץ, כדי שיצליחו לעורר אצלו את מעט כוח הרצון שיש לו.
עבודת האדמה לא מסתכלת בכלל על הצד החיצוני של הדברים. האדמה היתה חומה לפני החריש, ונשארה חומה אחריו. עבודת האדמה מסתכלת על הצד הפנימי, על התהליך שהעבודה מעוררת בעומק האדמה. הביטוי החיצוני שלו יהיה עוד הרבה זמן. מרדף הריקים לעומת זאת מסתכל על הצד החיצוני בלבד. הוא מתעלם מהעובדה שבפנים הדברים האלו ריקים, ומסתכל רק על הצד החיצוני שובה הלב שלהם.
הנמשל של עבודת האדמה במשלי הוא העבודה בעולם הזה לצורך העולם הבא:
כדי לקבל את הפרי האמיתי של חיי העולם הזה, צריך לחכות לעולם הבא. צריך להשקיע הרבה מאוד עבודה בעולם הזה, בלי לראות את התוצאות שלה כאן ועכשיו. האדם עובד את אדמתו, את החלקה שנתן לו ה' לטפח בעולם הזה. אבל הפעולה לא מתבצעת על פני השטח הגלויים כאן, אלא היא פעולה פנימית, שתוצאותיה נראים רק לעולם הבא.
ממילא, צריך הרבה מאוד כוח אמונה כדי להשקיע את כל המאמץ, מבלי לראות את הפירות בעולם הזה.
כשאין לאדם מספיק אמונה, או אין לו מספיק כוח רצון, להשקיע ולעבד את אדמתו בשביל העולם הבא, הוא ממילא נשאר עם כל הזמן והכוח שהוא בא איתם לעולם הזה. מה הוא יעשה בהם?
מה הוא יעשה עם זמנו, חייו והצורך שלו במשמעות? הוא מנסה למלא את הפער בדברים ריקים. בדברים חומריים חסרי משמעות אמיתית. הוא ממלא אותו ברדיפה אחר העושר, הפרסום, הכוח הפוליטי או כוח הזרוע.
גם מרדף הריקים יודע שאין הרבה פנימיות בדברים שהוא רודף אחריהם, הוא לא טעה לחשוב שהם יתנו לו את המטרה האמיתית לחיים. אלא שאין לו את כוח האמונה והרצון המספיקים להשקיע את זמנו וכוחו בעולם הבא, וממילא הוא נשאר עם אותם דברים חיצוניים וריקים.
[עיון נוסף והרחבה: בראשית רבה פרשת וישלח פרשה פב ח, ספר חובות הלבבות שער ב – שער הבחינה פרק ג 'ומה נדמו בזה'].
עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב.