שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט (משלי יח, ה).
לא טוב לשאת פנים (כלומר לעשות פרוטקציה) לרשע. גם כשלא מדובר במשפט. כשאנשים רואים שמכבדים את הרשע, ועוזרים לו, הם לומדים להיות כמוהו.
אבל במיוחד לא טוב לשאת את פניו, כשזה גורם להטות את משפט הצדיק שמולו. כשרשע וצדיק באים למשפט, אם הדיין עושה פרוטקציה לרשע, הוא עלול להטות את משפט הצדיק ולחייב אותו בדין. וזה חמור כבר הרבה יותר, כי לא רק שאחרים לומדים מהרשע, גם אין יותר משפט צדק בארץ. שהרי הצדיק לא מתגבר בכוח ולא מזיק לאחרים. הדרך היחידה שיש להגן על הצדיק מפני הרשע היא המשפט, בו יבררו את האמת, ומי שנהג בצדק ויושר יזכה. אם גם "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע" יהיה קשה מאוד להיות צדיק.
הנמשל הוא שאלות באמונה:
זו שאלה עתיקה באמונה, איך ה', כביכול, נושא פנים לרשע עם כל רשעתו, ונותן לו חיים טובים "רשע וטוב לו", ולמה ה', כביכול, מטה משפט הצדיק ובמקום שיהיה לו טוב בעולם הזה, הוא סובל "צדיק ורע לו".
אלא שהרבה פעמים השאלה הזו, כמו הרבה שאלות אחרות באמונה, נשאלת כדי להציג את האמונה כדבר לא הגיוני, ואת דרכי ה' כלא מובנות, כדי שהאדם יוכל להתנתק מחובותיו הדתיות. ובמקרה הזה חוזרת השאלה אל האדם השואל:
הרי ידוע לנו שהיצר הרע הוא "רשע", כלומר הוא לא מתחשב בשאלה מה נכון וטוב מוסרית, אלא מחפש את הנאותיו הפרטיות גם במקום שהן לא מוסריות. ואם כן החיפוש אחר שאלות באמונה, כדי לתת פורקן ליצר, הוא בעצמו נשיאת פני רשע. במקום להלחם עם היצר שלו, ולהכריח אותו להכנס למסגרת המוסר, האדם נושא את פניו ומחפש איך להתיר לו לפרוק עול.
ובמיוחד השאלה קשה כשנשיאת פני הרשע גורמת להטיית צדיק במשפט. שהרי אם אדם היה הולך אחרי היצר בלי לצרף לזה שאלות באמונה, היתה כאן נשיאת פני רשע בלבד. אבל השאלות באמונה מוסיפות גם הטיית צדיק במשפט. כי בין אם אנחנו מבינים את מעשי ה' ובין אם לא, ברור לנו שה' צדיק. ברור לנו שה' עשה את העולם בחסד, ושהוא מפרנס את כל בריותיו, וגם את החוטאים. אין שאלה לגבי המוסריות של הקב"ה, ולגבי האמת שבפעולותיו. אין שאלה שהקב"ה "צדיק". ואם כן לטעון שמעשי ה' אינם צודקים מוסרית זו הטיית צדיק במשפט. אפשר לכל היותר לומר שאנחנו לא מבינים את הצדק שבמעשי ה', והבעיה אצלנו. אבל אין אפשרות הגיונית לטעון שמעשי ה' אינם צודקים.
ולכן עצם הנחת היסוד של שאלת "רשע וטוב לו צדיק ורע לו", אם היא באה לפקפק במוסריות של הקב"ה, ולהתיר לאדם ללכת אחרי יצרו, חוזרת אל השואל ומקשה עליו את אותה קושיה עצמה.
[הרחבה ועיון נוסף: ספר העיקרים מאמר ד פרק ז, דעת תבונות חובתנו להבין את הנהגת ה' ח – יא, ר' צדוק הכהן מלובלין – קונטרס ספר הזכרונות מצוה ראשונה 'ויראה לי', פירוש רבינו יונה על אבות פרק ד משנה טו].
שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט.