אנחנו נמצאים בסגר. יש לנו הגבלות, המשטרה שמה מחסומים, ועוצרת מי שמפר את ההנחיות. במקרה קיצון הוא גם ילך לכלא. הציבור מגלה איפוק, אנשים נמנעים מעצרות, קטר המשק נבלם, והרחוב דומם.
יש בתנ"ך הרבה מאוד מילים שמשמשות לעצירה, הפסקה של דבר. התפיסה הרגילה היא שעצירה היא דבר רע, אנחנו אוהבים חופש, וקשה לנו עם הגבלות. אבל עם שס"ה מצוות לא תעשה, ברור שזו לא נקודת המבט הבסיסית של היהדות.
כמות אבק השריפה שיש בכדור רובה, מכילה אנרגיה מועטת מאוד. אי אפשר להרתיח בעזרתה אפילו כוסית תה. האפקט שלה על הכתף של היורה היא כשל דחיפה קלה, לא יותר משהיה עושה ילד קטן. ובכל זאת הכדור יכול לעשות חור בלוח פח, שנמצא במרחק קילומטר. אם היינו נדרשים לעשות את אותו חור באותו מרחק באמצעות מכוש, היינו צריכים מנוחה אורכה לאחר מכן. איך אבק השריפה מצליח להגיע לתוצאה מרשימה כל כך? התשובה היא ההגבלה. הפיצוץ מתרחש בחלל סגור, ובעזרת קנה ארוך שמגביל את האנרגיה שלא תברח לצדדים, כל האנרגיה כולה מרוכזת רק בחתך הקטן של הקליע. ולכן כיון שהיא פועלת לאורך זמן על הקליע, היא מצליחה להביא אותו למהירות גבוהה מאוד.
הכח שלנו כאנשים במהלך מאה ועשרים שנותינו על הכדור, לא מרשים במיוחד. אבל אם רוצים להשפיע על העולם, עד עולם הבא, צריך להגביל את כוחות החיים שלנו, כדי לרכז אותם בנקודה הנכונה.
ההבדל בין עצר, מנע, כלא, סגר, דום, דמם, רגע, התאפק, החשה, הס, שקט, חסם, הגביל, סכר, בלם, שתק, (הפסיק אינו לשון תנ"כית) –
"עצר" הוא דבר שלא יכול לפעול, מכח חיצוני שמונע אותו. לדוגמא: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים, כִּי אֵין לה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט, וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר ה' בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה,
ומזה נגזר "עצרת" או "עצרה" שהם כשאנשים נאספים יחד בהגדרה, כאילו יש דבר המונע מהם ללכת משם. לדוגמא: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּֽהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַֽעֲשֽׂוּ, וַיֹּאמֶר יֵהוּא קַדְּשׁוּ עֲצָרָה לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ: {כא} וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה, קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם,
"מנע" פירושו לעצור דבר שאמור לקרות או ראוי שיקרה או באמצע לקרות, ובניגוד ל"החשה" נקודת המבט היא על הדבר הנמנע, ולא על המונע. לדוגמא: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָֽטֶן, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָֽעֲךָ ה' מִכָּבֽוֹד, וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ, עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם,
"כלא" פירושו לעצור דבר כדי שלא יעשה דבר שלא אמור לקרות, או לא ראוי שיקרה. לדוגמא: וַיִּסָּֽכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַֽאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָֽיִם, אַל יַֽעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵֽהָבִֽיא, שִׂימוּ אֶת זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה: אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ,
"סגר" הוא דבר שיכול להיות פתוח או סגור, ועכשיו הכניסה והיציאה מנועות. לדוגמא: וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַֽחֲרָֽיו, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּֽר, וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַֽמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵֽאָסֵף מִרְיָֽם, כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וה' סָגַר רַחְמָהּ,
ומזה נגזר "להסגיר" כלומר לתת ביד מי שיסגור אותו. לדוגמא: לֹֽא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָֽיו, אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּֽי צוּרָם מְכָרָם וה' הִסְגִּירָֽם, עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם,
וכן "מסגרת" שהיא מבנה שכביכול סוגר את הדבר בתוכו. לדוגמא: וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִֽיב, וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים,
וכן "מסגר" או "סוגר" שהוא כלוב שלא יוכל לצאת. לדוגמא: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ:, וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים וַיְבִאֻהוּ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל, הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ,
"דום" זו עצירה של פעולה שהיתה עד עכשיו. לדוגמא: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו, בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַֽהֲרֹֽן, אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם, הוֹי חֶרֶב לה' עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי,
"דמם" זה דבר שלא פועל באופן מוחלט. לדוגמא: וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם, תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע,
"רגע" זה כשדבר שאין לו מנוחה, רגע הוא כך ורגע כך, מקבל מנוחה ומפסיק להשתנות. לדוגמא: וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִֽהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ, אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ, וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל,
"התאפק" נגזר מ"אפיק" ופירושו אדם שמגביל את עצמו, כדי לא לשנות את הדרך שהולך בה עד עכשיו. לדוגמא: וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָֽחֶם, אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ, הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יקוק תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד, וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ,
"החשה" פירושו להמנע מלעשות או לדבר, דבר שהיה הגיוני שיעשה או יאמר, ונקודת המבט על המונע, לא על הדבר הנמנע. והוא ההפך מ"להחיש" שפירושו למהר לעשות את מה שהגיוני שיעשה. לדוגמא: רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם, עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ,
"הס" פירושו כנראה עצירה של השמעת קול. לדוגמא: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַֽעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הָס וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו, וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה',
"שקט" הוא דבר שלא צריך לפעול, כי יש לו שלוה ושלום. לדוגמא: וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט, הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב,
"חסם" היא מילה נדירה, ופירושה עצירה מכח חיצוני, של דבר שטבעי היה שיקרה. לדוגמא: לֹֽא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישֽׁוֹ, אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי, גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים,
"הגביל" נגזר מ"גבול" וכוונתו למנוע מעבר על ידי סימון הגבול. זו מילה בשימוש נדיר. לדוגמא: וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָֽת, כִּֽי אַתָּה הַֽעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ,
"סכר" הוא כנראה הכלה של דבר שנטיתו לצאת באופן רציף. וזו מילה נדירה. לדוגמא: וַיִּסָּֽכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַֽאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָֽיִם, וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם, וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר,
"בלם" מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך ולכן קשה להגדיר אותה, ואולי כוונתה מלשון "בל", למנוע הגעה לנקודה מסוימת. לדוגמא: בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ,
"שתק" הוא תרגום לארמית של חוסר השמעת קול (הס, דממה, החריש). אבל בפעמים הנדירות שמופיע בעברית, הוא משמש דווקא להרגעה של סערה או ריב. לדוגמא: שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם: וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם, בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן.