משלי

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה: לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת (משלי טו, יג-יד). לרגשות

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת (משלי יד, לד). יש הבדל בין צדקה לחסד. צדקה באה מלשון צדק, ופירושה מעשים

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה (משלי יג, יב). יש הישגים שקל לנו להשיג. אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים,

אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם (משלי יב, טז). כשהשכל או היצר הטוב אומר לעשות דבר אחד, והתאוות או

מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ (משלי יא א). המאזניים בנויות ממוט אופקי שמחובר במרכזו לציר. בכל קצה תלויה

שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי י, יב). יכולנו לחשוב שאנשים רבים כי אחד עשה לשני משהו

כִּֽי-תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת-מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת-אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ: וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם-בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה: אַל-תִּ֭תְאָו לְמַטְעַמּוֹתָ֑יו וְ֝ה֗וּא לֶ֣חֶם כְּזָבִֽים (משלי כג,

הפעם נמשיך עם הפסוק הבא: יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי (משלי יב, י). רגשות ותחושות של הגוף הם

טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם (משלי יב, ט). את הקלון והכבוד אנחנו מקבלים מהחברה שסביבנו. אפשר היה לחשוב,

בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם (משלי כט, ב). הצדיק הוא אדם רוחני. לא אכפת לו כל כך