משלי

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ (משלי לא, כב) לאחר שאשת החיל הכינה את כל הסחורה שהיתה צריכה, ולאחר שנתנה

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים (משלי לא, כא) לא תמיד ברור לנו איך הבגדים שלנו יגנו

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן (משלי לא, כ) אשת החיל דואגת לאחרים לא רק כשזה משתלם גם לה, לא

יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ (משלי לא, יט) הכישור הוא מוט שעליו נמצא הצמר לפני שעושים ממנו חוט. ממנו

טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ (משלי לא, יח) כשאשת החיל סוחרת עם מקום מרוחק, לא תמיד הסחורה

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ (משלי לא, יז) ישנם מאמצים שאשת החיל לא רגילה לעשות. יכול להיות אפילו שהם למעלה

זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם (משלי לא, טז) לאשת החיל יש סבלנות. היא לא מחפשת תוצאה מהירה, אלא

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ (משלי לא, טו) אשת החיל יודעת שלכל אנשי ביתה יש הרבה משימות

הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ (משלי לא, יד) אניות הסוחר עובורת את הים בין ארצות שונות. בכל ארץ יש

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ (משלי לא יג) כשאשת החיל מגיעה לנושא שהיא לא מכירה, טוויה או אריגה למשל,