תהילים

המזמור מציב את שאלת "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו", ועונה, שהעיקר הוא קרבת אלוקים, ושלום הרשעים הוא רק זמני

דוד מתפלל על מלכות שלמה שיהיה מעין מלך המשיח אחרי גוג ומגוג, וישלוט בכל העולם מצד צדקותו לא מצד כוחו,

המזמור[1] אומר שעיקר הישועה היא כדי שנודה לה' ונפרסם את שמו, ולכן אף שבגלות איננו ראויים להינצל, מבקש שה' יציל

המזמור בא להודות, כהשלמה לפרק הקודם, גם על הישועה מהגלות וגם על הגלות עצמה שהשיבה אותנו בתשובה[1]. ומתאים לאמרו להודות

זו תפילה על צרות הגלות בלשון של אדם יחיד. ומתאים לאמרו על צרות הגלות ולקוות לגאולה; ומתאים גם לאמרו על

המזמור[1] מדבר על הופעת ה' הגלויה בעולם על ידי עם ישראל במשך כל הדורות ולעתיד לבוא. ומתאים לאמרו נגד הגויים

מזמור זה ממשיך את ענין המזמור הקודם, ואומר שלעתיד לבוא כל העמים יודו לה' גם על מה שעשה לישראל וגם

המזמור מדבר על כך שלעתיד לבוא כל העמים ישבחו את ה', ועם ישראל יֵדע אז לשבח ולהודות גם על הצרות

המזמור אומר שכל מה שעושה ה', גם בגלות, הוא מהלך אחד שכשנבין אותו נשבח על כולו, ואין בו דבר שלא

המזמור מבקש שה' יציל את האדם מהרשעים המראים עצמם כצדיקים, שאינו יודע להיזהר מהם, שאינם מחפשים קרבת אלוקים באמת, אלא