גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן (משלי כב, י). אנחנו רגילים שלץ הכוונה אדם מצחיק, לא רציני. אבל בתנ"ך

המזמור אומר שמי שבוטח בה' באמת, מבין שגם הרע נצרך, ושכל מה שעושה ה' הוא לטובה. ומתאים לאמרו לחזק את

המזמור אומר שגם במצבים שנראה שהתפילה לא מתקבלת, ושהישועה רחוקה, אל יתייאש אדם מלהתפלל, כי הישועה יכולה לבוא מהר. ומתאים

מזמור זה ממשיך את המזמור הקודם ואומר שכשהמלך עושה את הישר בעיני ה', זה טוב גם למלך, שמקבל מה' ברכות

מזמור זה אומר, בעקבות המזמור הקודם, שכיון שרצון מלך ישראל מיושר עם רצון ה', והמלך מחובר לקדושה, מובטח לו[1] שה'

המזמור מדבר על כך שהעולם מתאים לתורה והתורה מתאימה לעולם, ולכן אפשר ללמוד על הקב"ה מהבריאה, ולכן התורה טובה לעושיה

דוד מודה לה' על שהציל אותו מאויביו, ומפרט את דרכי ההופעה של ה' במציאות[1]. ומתאים לאמרו להודות על ישועה, ועל

המזמור אומר שהתפילה מתקבלת ממי שזכאי לכך, ועיקר בקשתו אינה טובה חומרית, אלא מבקש טובה לעולם הבא. ובעולם הזה רק

המזמור אומר שלא יעבוד האדם את ה' כדי שיעשה רצונו ותתקבל תפילתו, אלא כדי לדבוק בה', מה שמתבטא בעיקר בטובת