המזמור מדבר על כך שה' מאריך אף לרשעים, כדי לבחון את הצדיק שעושה לשמה, ולהפיל את הרשע לגמרי כשתמלא סאתו. ומתאים לאמרו לחזק את הבטחון בזמנים של הסתר פנים.
א לַמְנַצֵּחַ
לְדָוִד הרי אני בוטח בה' ולכן איך
תחשבו שתקחו ממני את נפשי בה' חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי ומה שנראה לכם שיש לכם בסיס חזק וגדול במציאות כהר, יתגלה שהוא כצפור
נודדת בבא הזמן (נודו) נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר: ב שהרי הרשעים מתכננים לקחת את נפש ישר הלב, ולצורך זה מכינים את כלי
המלחמה כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל-יֶתֶר כי חושבים שיש חושך וה' לא רואה את מעשיהם לִירוֹת בְּמוֹ[1]-אֹפֶל
לְיִשְׁרֵי-לֵב: ג אבל זה לא יתכן, כי אם ההשגחה והידיעה, שהיא יסוד הצדק בעולם,[2] תהרס על ידם כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן יתברר שגם מעשי הטוב של הצדיק אינם כלום צַדִּיק מַה-פָּעָל: ד אלא שיש מצבים שה' מופיע בגלוי בבית המקדש בתוך העם ה' בְּהֵיכַל
קָדְשׁוֹ ויש מצבים שכסאו מתגלה רק
בשמים ולא כאן ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ כי יש מצב שעיניו משגיחות על הכל בגלוי עֵינָיו יֶחֱזוּ ויש מצב שרוצה לנסות את הצדיקים והרשעים ולכן כאילו עוצם עיניו ורק
מציץ דרך החרכים[3] עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם: ה אבל כלפי הצדיק, הרע שבא עליו הוא נסיון, ולכן יציל אותו לבסוף ה' צַדִּיק
יִבְחָן ואילו את הרשע ומעוות המשפט הוא
רוצה להרחיק ממנו ולכן הרע שיבוא עליהם יאביד אותם וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ: ו וגם כשלא רואים, ה' שולח מהשמים על הרשעים מלכודות שיתפסו בהם בעתיד יַמְטֵר
עַל-רְשָׁעִים פַּחִים וכשיבואו
לידי ביטוי יכלו אותם כאש וגופרית שהמטיר על סדום ועמורה אֵשׁ וְגָפְרִית וכלי
הקיבול של מעשיהם[4] הולך ומתמלא ברוח כעס[5] מאת ה' עד שיתמלא וישתו אותו וְרוּחַ
זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם: ז ויש צורך לבחון את הצדיק כי ה' עושה לפי מה שנכון כִּי-צַדִּיק ה' ולכן אוהב מעשים נכונים מסוג כזה שהם מכוונים בישרות מול פני ה' ולא
לתועלת אישית צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ ולכן צריך לבחון את הצדיק אם ממשיך גם כשאין לו תועלת[6]:
[1] "במו" – כלומר, בתוך הדבר עצמו. דוקא משום שהם חושבים שיש אופל, הם מרשים לעצמם לירות בתוכו.
[2] פרוש נוסף: "שתות" מלשון "שת", כלומר, שׂם. אם כל הטוב שכבר שמו בבנין הטוב בעבר ייהרס על ידם, אין ערך מצטבר לפעולות הצדיק; וכיון שאינו עושה בשביל ההווה אלא בשביל העתיד, אין שום ערך לפעולותיו.
[3] פרוש נוסף: אבל באמת ה' בהיכל המשפט, אלא שבשמים כסאו לפי מחשבת השמים, וגבהו דרכיו מדרכינו, והוא רואה הכל, וגם כשנראה לנו שאינו רואה, הוא מביט דרך עפעפיו ורואה את מעשי בני האדם.
[4] הדימוי של כוס הוא ככלי קיבול של מעשי האדם, שהולך ומתמלא עד שלבסוף ישתה את תוצאות מעשיו. לכן ה' אינו מייסר את הרשע, כי הוא רוצה שהרשע יצבור מספיק כעס כדי להשמיד אותו.
פרוש נוסף: גם הרשע נבחן, שכן אילו היה נענש מיד על מעשיו, היה חוזר בתשובה מצד התועלת, ולכן אינו מקבל את העונש מיד, כדי שיתרחק מהרע מצד עצמו ולא מתוך פחד מהעונש.
[5] הדימוי של רוח הוא ככוח מניע שאין רואים אותו ורואים רק את תוצאותיו. כמו שרוח מניעה עלים וכדומה, כך יש כח שיפעל כעס עליהם דרך המציאות, ונראה בעתיד את תוצאותיו.
"זלעפות" כנראה בא מלשון "זעף", שהוא כעס כללי, והל' נוספה כלשון שירית.
[6] ולכן הצדיק מיוסר הרבה פעמים, כי המטרה היא לבדוק אותו בכך.
פרוש נוסף: ה' אוהב את הצדקות, ולכן לבסוף הישרים יראו את התגלותו בעולם, ולא יוסיף להסתתר.