המזמור אומר שאמונתנו בה' אינה תלויה בנסים שאנחנו רואים, וגם בגלות, שאיננו רואים נסים, אנחנו זוכרים את הנסים מהעבר ובוטחים בו וממשיכים לעבדו. ומתאים לאמרו על אריכות הגלות וצרותיה.
א לַמְנַצֵּחַ
לִבְנֵי-קֹרַח הבנה פנימית של המציאות מַשְׂכִּיל: ב אֱלֹהִים אף שלא ראינו בעינינו את הופעתך, סיפור גבורותיך עובר מדור לדור עד
אלינו בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ מאבותינו שראו בעיניהם את הניסים וניסחו את זה להעביר לדורותיהם
אחריהם אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ על מעשיך הגלויים שראו בעיניהם אף שהיה לפני שנים רבות פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם: ג שאתה עצמך פעלת להזיז עמים מהארץ אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ שיהיה מקום לנטוע את עם ישראל במקום המתאים לו וַתִּטָּעֵם ובחנת את
העמים ונמצאו חייבים ולכן שלחת אותם מארצך הקדושה[1] תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם: ד ואף שנלחמו, לא כחם הצבאי ירש את הארץ כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ ולא כוחם הפיזי הציל אותם וּזְרוֹעָם לֹא-הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ אלא הופעתך הגלויה כִּי-יְמִינְךָ שרואים
שבאה ממך וּזְרוֹעֲךָ וגם מה שהם פעלו, היה מכח מה שהם מאירים מאורך וְאוֹר פָּנֶיךָ כיון
שהיית מרוצה בהם ולכן נגלית דרכם כִּי רְצִיתָם: ה וגם היום אתה, המושיע אותם, אתה גם המולך עלי. וכוחך היום ככוחך אז אַתָּה-הוּא מַלְכִּי
אֱלֹהִים לכן גם היום תצוה את המציאות
שהדור שלנו[2] ינצל מהגלות צַוֵּה
יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב: ו וגם עכשיו כיון שאנחנו כלולים בך נתעלה כך שיהיו לנו קרניים גבוהות
לנגוח את המצרים לנו בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ ומצד מה ששמך נקרא עלינו נדרוך את הקמים עלינו אל תוך האדמה בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ: ז כי גם היום לא כלי המלחמה הפיזיים מצילים אותי אלא אתה כִּי לֹא
בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי: ח וכמו שכשהצלת אותנו מהמצרים לנו אז כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ ושנאינו התביישו ונגמרו וּמְשַׂנְאֵינוּ
הֱבִישׁוֹתָ: ט ואז שבחנו את הופעתך כל זמן הצלחתנו בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל-הַיּוֹם והשם שעשית לך אז נשבח אותו עד עולם ולמדנו מזה עליך לתמיד וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה: י כך גם כשעזבת אותנו לזמן ארוך וגרמת לנו בושה במלחמה אַף-זָנַחְתָּ
וַתַּכְלִימֵנוּ וגם לא עזרת לצבא שלנו לנצח
בכוחו וְלֹא-תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ: יא ועוד יותר שהשגחת עלינו לרע שאויבינו ינצחו אותנו בשדה הקרב תְּשִׁיבֵנוּ
אָחוֹר מִנִּי-צָר וכל השונא אותנו יכל לבזוז את
רכושנו כי נצחונם היה שלם וּמְשַׂנְאֵינוּ
שָׁסוּ לָמוֹ: יב ויותר מזה שאפשרת להם להרוג אותנו או לשבות אותנו[3] כצאן חסר הגנה תִּתְּנֵנוּ
כְּצֹאן מַאֲכָל והנשארים פוזרו בין הגויים בגלות וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ: יג ויותר מזה שהלוקחים אותם אף שהם עמך לקחו אותם בלי להפסיד דבר ולא
הענשת אותם תִּמְכֹּר-עַמְּךָ בְלֹא-הוֹן וגם מחיר המלחמה עצמה לא היה גבוה[4] וְלֹא-רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם: יד ולא ששם מתיחסים אלינו בכבוד כעמו של אלקים אלא הקרובים אלינו שרואים
את מצבנו מקללים בנו כשרוצים לקלל אחרים מרוב בזיונינו תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ ואלו שבאים איתנו במגע צוחקים עלינו ומשתבחים במומינו לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: טו וגם בעמים רחוקים שמעו על קלוננו ואנחנו משמשים שם משל לעם בזוי
ומסכן תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם וגם בעמים רחוקים מנידים ראשם לאות תמהון וצער על מצבנו מְנוֹד-רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים: טז ואי אפשר לשכוח את זה כי בכל זמן אנחנו רואים מולנו את בושתנו כָּל-הַיּוֹם
כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי ואיננו
יכולים להראות פנינו בגויים וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי: יז הבושה מולנו, כי כל הזמן שומעים את קול החרפה על מצבנו והגידוף על
דתנו מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף ולא יכולים להראות פנינו כי יש לנו אויבים המחפשים להרגנו ועושים
עצמם כצריכים לנקום בנו[5] מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם: יח ולמרות שכל זה בא עלינו מידך[6] כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ לא
שכחנו שמך והופעתך שראינו בעבר וְלֹא
שְׁכַחֲנוּךָ ולא עזבנו את קיום התורה
והמצוות שהם חלקנו בברית וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ: יט ואפילו רצוננו לא הלך לאחור מעבודתך לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ שזה היה מתחיל את יציאת רגלינו מדרכך[7] וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ: כ שהרי גם כששברת אותנו בין האומות שמשולות כחיות שממה רוחנית כִּי דִכִּיתָנוּ
בִּמְקוֹם תַּנִּים וכביכול כיסית עלינו מפניך
בחשכת המות שהם רוצים להרגנו על שאיננו עובדים לאליליהם[8] וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת: כא גם אז אם היינו שוכחים אותך אִם-שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ או אפילו רק מתפללים לאלילים כלפי חוץ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר: כב הרי אתה היית יודע את זה הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר-זֹאת שאתה יודע גם מה שבליבו של אדם ולא רק מעשיו כִּי-הוּא יֹדֵעַ
תַּעֲלֻמוֹת לֵב: כג וגם מי שאינו יודע תעלומות לב יכול לראות שלא עזבנו אותך שהרי הורגים
אותנו על מה שאנחנו מאמינים בך בכל זמן הגלות כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם וזה קל להם שאנחנו כצאן המיועד להריגה ובכל זאת אנחנו מתים ולא
עוזבים את שמך נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה: כד ואנחנו יודעים שאתה עדין שם כמו בעבר רק לא פועל ולכן בקשתנו שתתעורר
להתחיל לפעול ולא תהיה כישן עוּרָה לָמָּה
תִישַׁן אֲדֹנָי[9] ותעצור את הגלות[10] ולא תשאר רחוק לזמן ארוך כל כך הָקִיצָה אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח: כה ולמה גם כשאנחנו בתוך הגלות ימשך הסתר הפנים לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר ולא תשים לב לעינוי שלנו ולהצרת המקום שמצרים לנו להצילנו לפחות מהם תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ[11]: כו ואם מצד שנפשנו ירדה אל החומריות כנחש הוא יצר הרע כִּי שָׁחָה
לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ ואנחנו מחפשים רק שביעה
חומרית ולא לצורך עבודת ה'[12] דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: כז אז קום ועזור לנו לחזור בתשובה אליך קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ ותוציאנו
מהגלות מצד חסדך לא מצד זכויותינו וּפְדֵנוּ
לְמַעַן חַסְדֶּךָ:
[1] המזמור מדבר דווקא על כיבוש הארץ ולא על ניסי יציאת מצרים, כי הוא בא לומר שכמו שכיבוש הארץ היה מידי ה', כך הגלות מהארץ והחזרה אליה באות מידיו.
[2] "יעקב" עניינו הפרטים של עם ישראל, או דור מסוים.
[3] בהמשך נאמר "צאן טבחה", משמע ש"צאן מאכל" אינו דוקא להריגה אלא להנאה.
[4] פרוש נוסף: מתייחסים אלינו כקנין כסף. ואילו נמכרנו בהרבה כסף, היו נזהרים עלינו מצד אהבת ממונם, אבל נמכרנו במעט כסף, ולכן אינם נזהרים עלינו.
[5] פרוש נוסף: מפני אלו שרוצים לנקום בנו על הצלחתנו המקומית, כגון המן.
[6] "באתנו" משמע שבאה מעצמה, מפני שאין זה כבוד לומר בפרוש שה' הביא אותה עלינו. ועוד, שה' הביא אותה עלינו בנסתר, ונראה כאילו באה מעצמה.
[7] פרוש נוסף: רצוננו לא נסוג ממך אף שהטית את רגלינו מדרכך, כי בגויים קל יותר שלא לשמור מצוות, ובכל זאת אחזנו בדרכך.
[8] פרוש נוסף: על ידי זה ששמת אותנו בין האומות, שהם כ"תנים", וכיסית עלינו מפניך במה שהם מכריחים אותנו לעבוד לאלהיהם, בזה "הטית אשורינו מני אורחך".
[9] נראה שהסיבה שנקט שם אדנות היא שהמשפט הזה נראה לא מכובד, ולכן הוא מדגיש שה' אדוננו.
[10] "להתעורר" – להתחיל לפעול. "להקיץ" – לסיים את מצב השינה, מלשון "קץ".
[11] כמו שנאמר "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים… וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם" (שמות ג, ז; ט).
[12] פרוש נוסף: נפשנו התרחקה מקרבת אלוקים עד שהגיעה מהשמים "לעפר", ובעקבות זה "בטננו" מחפשת רק חומריות.