המזמור מדבר במשל על היחס בין עם ישראל לאומות העולם, ואיך לעתיד לבוא ישלוט עם ישראל ויתקן את כל העולם^[1]. ומתאים לאמרו כשרוצים לתאר את גדולת עם ישראל לעתיד לבוא ושכל העולם יעבוד את ה'.

א לַמְנַצֵּחַ על עם ישראל המשולים לשושנה מול שאר האומות המשולים לחוחים עַל-שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי-קֹרַח הבנה פנימית המשבחת בשמחה את ה' על ידידותו עם ישראל[2] מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת:  ב לבי אומר לי בשקט את הטוב שיהיה בעתיד ולכן נאמר במשל ולא בפרוש רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב ואני אומר אותו כדי שיהיה ברור שכל הכבוד שיהיה לעם ישראל זה כדי שנפעל בשביל ה' ולא למעננו אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ ומשל זה נאמר כעט סופר זריז במלאכתו ויש לדקדק בו ואינו רק לתפארת המליצה לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר:  ג עם ישראל נבחן באבות ויצא יפה וטוב[3] פעם אחר פעם יותר משאר עמים יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם ולכן ניתנה לו התורה שידברה בפיו הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ ולכן ה' ברך את עם ישראל שיוביל את העולם עד עולם הבא עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם:  ד והשלב הראשון בקשר עם האומות שתלחם בהם בחרב ובגבורת מלחמה חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר וגבורתך תהיה הרושם הפנימי שאתה עושה עליהם והחרב תהיה הרושם החיצוני הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:  ה והרושם החיצוני שתעשה עליהם במלחמה יצליח בידך וַהֲדָרְךָ צְלַח ותרכב במלחמתך בתנאי שאתה עושה את דברי התורה שהם גורמים להודך הפנימי רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת ולא בשביל עצמך אלא בשביל ה' וזה הדבר הנכון והישר לעולם וְעַנְוָה-צֶדֶק ואז פעולתך הגלויה תראה לך ניסים נוראים שיצליחו את דרכך וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ:  ו ואחר שתנצח את העמים שסביבך תפעל גם על העמים הרחוקים כחיצים חדים חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים ויפלו להיות כנועים לך עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ כיון שרצונם נגד רצון ה' ולכן תצליח בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ:  ז ואז תשלוט בעמים כי על ידך ה' שופט את העמים בעולם הזה ובעולם הבא כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד ותשפוט אותם בכח בשביל הישר והטוב שֵׁבֶט מִישֹׁר ובזכות זה אתה מולך עליהם שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ:  ח וזה כיון שאתם כעם לא עושים דברים לטובת עצמכם אלא לפי הישר והטוב אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע ולכן שופט העולם שהוא המשגיח עליכם ביחוד בחר בכם לשלוט בעולם עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ ויבוא זמן שהעמים עצמם ישמחו ויבינו שזו השלמתם, ויתחברו אליכם וימשחו אתכם עליהם שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ:  ט ואז ישפיעו לבושיך כלומר צדדיך החיצוניים, עליהם בריח טוב של עשבי בשמים[4] מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ מהיכלי כסא המלוכה ששם הקשר שלהם איתך מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן משם ירצו העמים לשמח אתכם ולהקשר אליכם מִנִּי שִׂמְּחוּךָ:  י וכשרונות כל עם ועם נותנות לכם חשיבות ומתווספים אליכם לעזור לכם בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ וחכמת העולם הזה מסייעת למעשיכם בעולם בחשיבות מיוחדת נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר:  יא ולכן כל עם ועם שמעו את כבוד עם ישראל וראו את גדולתו[5] שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי ובואו לשמוע ממנו מה נכון לעשות וְהַטִּי אָזְנֵךְ ועזבו את חילוקי הממלכות והאלילים וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ:  יב ואז ירצה הקב"ה את כשרונכם המיוחד וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כיון שתכירו שנוצר לעשות בו את רצון ה' כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ ותקבלו מצוותיו וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ:  יג וכמו שסייעו צור לבנות את בית המקדש וּבַת-צֹר בְּמִנְחָה כך ירצו לסייע לעם ישראל כל עם ועם ביכולותיו פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם:  יד אבל עם ישראל שבאותו דור[6] שהם בני המלך יש להם כבוד הרבה מעבר לכשרונות האלו כי נכנסים לפני ולפנים כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה ורשומים כולם במשבצות זהב שבאפוד הכהן הגדול מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ:  טו והם מובאים אל ה' מעבר לשער החצר ופתח אוהל מועד הרקומים לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ והעמים שאינם עובדים לאלילים יבואו בעקבותינו לה' בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ שעל ידי עם ישראל גם שאר העמים יבואו לעבוד לה' רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ:  טז ואף שיובלו לשם יהיה ברצונם ולטובתם תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל וגם הם יגיעו אל הקודש להיכל החיצוני של ה' תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ:  יז ובני עם ישראל יהיו במדרגת האבות לקרוא בשם ה' תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ ולכן יהיו שולטים על כל עמי הארץ שיבואו לשמוע מהם תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל-הָאָרֶץ:  יח וגם בדורות שלפני כל זה נזכיר שמך גם כשאין לנו כבוד כזה אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל-דֹּר וָדֹר ולכן גם נגיע לעתיד לבוא שהעמים כולם יודו לך ויקבלו מלכותך עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ לְעֹלָם וָעֶד:

[1] לפרק זה יש פרושים רבים, והרוצה יעיין במפרשים. לפי הפרוש שכתבתי מסתדר הפרק כולו באופן המיטבי. לכאורה הוא מבוסס על שיר השירים, ויש הרבה הקבלות ביניהם.

[2] נראה ש"ידידות" באה מלשון "יד ויד", כלומר פעולה משותפת. וכך נקראו עם ישראל: "נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה" (ירמיהו יב, ז). ה' קרא לשלמה המלך "ידידיה", כי בזמנו התקיים המצב המוזכר כאן ברמה הגבוהה ביותר.

[3] "טוב" – כמו שצריך להיות. "יפה" – יותר ממה שצריך, כי מדרגת עם ישראל גבוהה משאר בני אדם.

[4] "מר ואהלות" מוזכרים בשיר השירים כעשבי בשמים. "קציעות" הוא תרגום של "קידה".

[5] כמו שמלכת שבא שמעה את שמע שלמה ובאה לראות את גדולתו.

[6] לגבי אותו דור נקט לשון נקבה כמו "בת ציון" או "בת ירושלים", ובשאר המזמור עם ישראל בלשון זכר, כיון שמדבר על כללות העם.