המזמור אומר שבכך ששאול אינו שומע בקול ה' שמאס בו ובחר בדוד, הוא גורם לעצמו שיושמד אחרי שיעשה על כורחו את רצון ה'[1]. ומתאים לאמרו ליישר את דרכיו שלא ירשיע, ושלא ייבהל מהרשעים שדרכם מצליחה.
אלַמְנַצֵּחַ אתה ה' תדאג שלא אלך לאבדון אַל-תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם: ב האם
יתכן שאתה שאול תדבר בשם המלכות לקבוע מהו הצדק בצורה שאי אפשר לערער אחריה הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק
תְּדַבֵּרוּן ותשפוט כמלך את בני האדם ביושר מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ
בְּנֵי אָדָם: ג ויחד
עם זה כוונתך הפנימית לפי הרווח האישי ונגד הצדק אַף-בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן ובפועל
בארץ פעולתכם קובעת מה ישר ומה מישרים[2] לפי עיוות המשפט שאתם עושים בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן: ד ואינך
חוזר בתשובה ולכן נראה שהרשע מקבל את תכונתו כבר מהרחם שמרחיקה אותו מה' להשאר
חומרי כמו בלידתו זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם וכבר מהבטן הוא מאבד את דרכו כיון שתכונתו שלא לקיים דיבורו ולכן אי אפשר גם
לתקן אותו תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי
כָזָב: ה ובשני
אלו דומה לנחש הוא יצר הרע[3] כיון שיש לרשעים ארס כמו של נחש להזיק ולכן צריך לעצור אותו חֲמַת-לָמוֹ כִּדְמוּת
חֲמַת-נָחָשׁ וכמו שהנחש אינו שומע כך הם לא שומעים בקול הנביאים כחרשים כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ וגם כשה' מראה להם במציאות שצריכים לחזור בתשובה אוטמים אוזנם בכוונה שלא
לשמוע יַאְטֵם אָזְנוֹ: ו וכך שאול
לא שומע לקול שמואל שאמר לו שה' מאסו ממלך ורוצה בדוד אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים וגם
כשמתחברים דברים במציאות בחכמה ורואה שה' מגן על דוד לא שב בתשובה חוֹבֵר חֲבָרִים[4] מְחֻכָּם: ז (וכיון
שאינו שב ועוזב את דוד אין ברירה אלא לפגוע בו[5]) ולכן גם בזמן שהמדרגה אינה מובנת ועוד הוא רודף אחרי תהרוס את שיניו שכשנושך
לא יוכל להזיק אֱלֹהִים
הֲרָס-שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ וכשתבוא המדרגה המובנת שתושיע
אותי אז תנתוץ את בית המלוכה שלו[6] ולא יהיה לו יותר איך לנשוך מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ ה': ח וכשיסיים
את תפקידו לרחוץ פעמי הצדיק ימאס ויושלך כמו מים שהלכו בהם[7]יִמָּאֲסוּ כְמוֹ-מַיִם
יִתְהַלְּכוּ-לָמוֹ ולכן כבר עכשיו כשרוצה לירות בי חיצים יהיו כאילו נגדע הקצה החד שלהם ואינם
יכולים להזיק יִדְרֹךְ (חצו) חִצָּיו
כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ: ט ועצם
הליכתו בדרכו זו תגמור אותו כמו שבלול שהולך על ידי הפרשת מים עד שנגמר[8]כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס
יַהֲלֹךְ ולאחר מעשה יהיה כמו נפל של אשה שלא ראה אור שמש וכך
לא יזכר[9]נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל-חָזוּ
שָׁמֶשׁ: י עד
שלפני שיבינו בני הרשעים, שהם קוצים קטנים כסירה, איך להיות אטד[10], שהוא קוץ גדול בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד ייעקר
האטד בסערה כנעקר בכוח אדם חי ובכעס גדול[11]כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ-חָרוֹן
יִשְׂעָרֶנּוּ: יא וישמח
הצדיק ביסוריו כיון שרואה בעיני רוחו הפנימיות את הנקם שעוד יבוא יִשְׂמַח צַדִּיק
כִּי-חָזָה נָקָם ויתגלה שכל כוחו של הרשע היה
כדי לזכך את דרכו של הצדיק בייסורים וכיון שהתהלך בהם הצדיק ונמאסו סיים הרשע את
תפקידו פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם
הָרָשָׁע: יב ואז
ילמד מזה כל אדם את ההבדל, שבני הרשע לא ילכו בדרכו כי יעקר אבל לצדיק יהיה פרי
למעשיו אחריו וְיֹאמַר אָדָם
אַךְ-פְּרִי לַצַּדִּיק וילמדו מזה שה' משגיח ושופט רק
לפעמים מאריך אף לרשע כי יש צורך ביסורים אַךְ יֵשׁ-אֱלֹהִים שֹׁפְטִים
בָּאָרֶץ[12]:
[1] זה המשך המזמור הקודם, לומר שאף שדוד אינו פוגע בשאול במערה, ה' יפגע בו.
[2] "תפלסון" מלשון "פלס", שהוא כלי שבאמצעותו יודעים מה ישר.
[3] פרוש נוסף: המשיל אותו לנחש כיון שמלך מזיק על ידי ציוויו בפיו, כמו הנחש.
[4] מלשון "חובר חבר", כלומר שיש לו דרך להשפיע על הנחש בתחכום, אבל הוא לא שומע לו.
[5] כי אילו היה שומע בקול שמואל, או שהיה מבין מהמציאות שה' רוצה בדוד ונותן למלכות להתחלף באופן טבעי, היה יכול להמשיך לחיות בטוב.
[6] "נתיצה" היא פעולה באבנים.
[7] לשונם של שלושת הפסוקים הבאים היא מסובכת ביותר. נראה שהסיבה לכך היא, שדוד מדבר שלא בכבוד אל מלך ישראל, ולכן הוא רוצה שלא יהיה מובן בקלות. מאותה סיבה הוא משתמש כאן בדימויים רבים, ואומר 'כמו' חמש פעמים.
[8] "תמס" מלשון "נמס", וזה לשון נופל על לשון עם "ימאסו כמו מים יתהלכו למו".
[9] כנגד "זורו רשעים מרחם".
[10] אולי "אטד" רומז למשל יותם על מלכותו של אבימלך (שופטים ט, יד-טו).
יש ענין שהרשע ייענש בזמן מספיק קרוב, כדי שיוכלו ללמוד מעונשו את דרך ה'. וזה הטעם שה' "פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים" ולא יותר.
[11] פרוש נוסף: תבוא עליכם פורענות בבת אחת וקודם זמנכם. עוד לפני שהסיר שאתם מתבשלים בו ירגיש את חום האטד הדולק תחתיו, והבשר עדיין חי, בבת אחת יחרה ויישרף וייזרק בסערה. אבל העדפתי את הפרוש שבטקסט, כיון שהוא מדבר על בני הרשע, כנגד "אך פרי לצדיק".
[12] כנגד "מישרים תשפטו בני אדם".