המזמור אומר שצריך לבטוח בה' ולא לפעול לפי ההגיון החומרי אם זה לא מוסרי; וכשבוטחים בדברים חומריים בלבד, מגיעים גם למעשים לא מוסריים. ומתאים לאמרו כדי לבטוח בה' ולא לפעול בכח עצמו במקום שזה לא מוסרי, גם אם אין לו פתרון אחר.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-יְדוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד: ב רק אל אלוקים מופנים עיני לעשות רצונו אַךְ
אֶל-אֱלֹהִים ולכן נפשי דוממת ולא פועלת
בניגוד לרצונו[1] דּוּמִיָּה נַפְשִׁי והוא
יושיע אותי במה שצריך כשאיני יכול מִמֶּנּוּ
יְשׁוּעָתִי: ג ורק הוא המגן עלי מצרות ומושיע כשכבר באות עלי אַךְ-הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי ומרים אותי מהצרה האמיתית שלא אמוט לגהינום שהוא תהום רבה מִשְׂגַּבִּי לֹא-אֶמּוֹט רַבָּה: ד ואתם שלא בוטחים בה' עד איפה תהיו מוכנים ללכת נגד המוסר להציל את
עצמכם או להרוויח עַד-אָנָה שתחשבו
גם לעשות רעה[2] לאנשים תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ עד כדי שתגיעו לרצוח[3] תְּרָצְּחוּ וכולכם
נמצאים בעולם כקיר שיכול ליפול כל רגע על מי שסביבו אם זה יהיה לכם פתאום שווה כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי וכלפי
אלו שבוויכוח אתכם אתם נופלים עליהם בכוונה ופורצים גדרות עולם גָּדֵר הַדְּחוּיָה: ה והסיבה שחשבו להתרחק מה' היא מצד שנושא עוון ולא ראו את העונש לרשעים
אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ
יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ והם עובדים את ה' כדי לרצות
אותו כי מניחים שמה שאומר שיקרה לעושי רצונו ועוברי רצונו זה כזב ולא יקרה ויברכו
אותו בפיהם כדי להתחנף[4] יִרְצוּ כָזָב בְּפִיו יְבָרֵכוּ ובתוכם הם מקללים באופן מהותי ותמידי את מצוות ה' ורצונו שלא רואים
בו דבר חשוב[5] וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ-סֶלָה: ו אבל בניגוד אליהם אני רק לאלוקים מדמה את נפשי שתהיה דומה לדרכיו אַךְ לֵאלֹהִים
דּוֹמִּי נַפְשִׁי כי ממנו באה שאיפתי והוא מה
שאני רוצה להשיג בעולם כִּי-מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי: ז ועל ידי זה הוא גם מגן עלי ומושיע אותי ואיני בוטח בבשר ודם אַךְ-הוּא צוּרִי
וִישׁוּעָתִי ומעלה אותי אליו שלא אפול
מעבודתו מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט: ח והוא גם הנותן לי כח להושיע אחרים ואת כבודי כמלך ואיני צריך להשיגם
בדרכים לא מוסריות עַל-אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי והוא החוזק שלי שלא ישנו אותי ממה שאני חוסה בו ושייך אליו צוּר-עֻזִּי
מַחְסִי בֵּאלֹהִים: ט ולכן גם אתם עם ישראל תבטחו בו בין בעת טובה בין בעת רעה בִּטְחוּ בוֹ בְכָל-עֵת עָם וגם בעת צרה שאינו מושיע תשפכו לפניו בתפילה את כל צרותיכם המעיקות
על רצונותיכם ורגשיכם שִׁפְכוּ-לְפָנָיו לְבַבְכֶם כי אלוקים הוא השומר ומגן על העם כולו באופן תמידי ולפעמים דוקא על ידי
הצרות והתפילה אֱלֹהִים מַחֲסֶה-לָּנוּ סֶלָה: י וגם אם לא תוושעו הרי חיי האדם בעולם הזה הם הבל לעומת העולם הבא אַךְ הֶבֶל
בְּנֵי-אָדָם והבעיה שחלק מבני האדם לא
עושים את תפקידם ומכזבים באפשרות התיקון שלהם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ וכדי
לעלות מההבל של עולמם צריך לבדוק אותם במאזניים של ה' לראות את מעשיהם הטובים מול
הרעים[6] בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד: יא ולכן אל תרגישו בטחון בדבר שלקחתם במרמה מאחרים כי לעולם הבא זה פוגע
בכם אַל-תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק ואל
תגזלו שזה יהפוך אתכם להבל וחסרי משמעות לעולם הבא וּבְגָזֵל אַל-תֶּהְבָּלוּ וגם אם תראו שרכושו של הגזלן מניב פירות ומצליח בעולם הזה חַיִל כִּי-יָנוּב אל תשימו
שם את רצונכם כי לעולם הבא זה יפיל אותו ושם אין בחיל הזה ממש אלא רק חטא אַל-תָּשִׁיתוּ לֵב: יב ולא שמי שרוצה רק את העולם הזה לא צריך לעשות את רצון ה', כי ה' לא
תלה את קיום המצוות בשכר אלא ציוה דבר אחד וציווי מלך מחייב גם בלי שכר אַחַת דִּבֶּר
אֱלֹהִים אמנם אנחנו שמענו מזה דבר
נוסף שיש שכר ועונש שְׁתַּיִם-זוּ שָׁמָעְתִּי כי לה' יש כח לצוות שיצטרכו לעשות כך גם בלי שישלם כִּי עֹז
לֵאלֹהִים: יג ומה שאתה אדון ובכל זאת משלם לעבדיך לפי מעשיהם זה חסד ולא מצד החובה[7] וּלְךָ-אֲדֹנָי
חָסֶד כִּי-אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ:
[1] פרוש נוסף: נפשי תהיה שקטה ולא תרעש לחפש פתרונות.
[2] "תהותתו" מלשון "הוות".
[3] במילה "תרצחו" יש שתי מסורות קריאה כמו שמביא המנחת שי. לפי קריאה אחת, פירושו שתרצחו אתם אחרים; ולפי השנייה, הוא מקלל אותם שיירצחו. וכך פרש הרד"ק.
[4] המילה "בפיו" מוסבת גם על "כזב" וגם על "יברכו", ולכן נאמר "בפיו" ולא "בפיהם".
[5] "לקלל" מלשון "קל", הפך הכבוד, שבא מלשון "כבד". כלומר שלדעתם, רצונו צריך לזוז מפני רצונם.
[6] פרוש נוסף: אין ממש בהצלחתם, ואם תשים אותם במאזניים האמיתיות מול ההבל, הם יעלו, כי ההבל יהיה יותר כבד מהם.
[7] פרוש נוסף: "שמעתי שתיים", גם עונש – "כי עוז לאלקים", וגם שכר – כי "לך חסד".