המזמור^[1] מדבר על הופעת ה' הגלויה בעולם על ידי עם ישראל במשך כל הדורות ולעתיד לבוא. ומתאים לאמרו נגד הגויים שמציקים לישראל, וכשבח לה' על מעשיו בהיסטוריה.

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:  ב לעתיד לבוא ה' יקום להתגלות בעולם ואז הרוצים לעכב יתפזרו ולא יוכלו להלחם יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו ואלו שלא רוצים במלכותו יברחו להתרחק ממנו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו[2]:  ג שכשיתגלה ה', חלק מהרשעה תעלם ויתברר שמעולם לא היתה ורק נראה היה שקיימת כמו העשן כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף וחלקה אמנם היתה אבל אין לה עמידה מפני ה'[3] כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי-אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:  ד והצדיקים ישמחו בגילוי ה' ולא ינזקו[4] וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ ושמחתם תכסה גם על כל מה שהיה רע בעבר[5] יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וישמחו בטוב שיצא מכל התהליך יחד[6] וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה:  ה ולכן כבר היום שירו לאלקים אף שעוד לא מתגלה לגמרי שִׁירוּ לֵאלֹהִים ותפרטו את מה שמתגלה כבר בעולם ואפשר לקרוא לו בשם זַמְּרוּ שְׁמוֹ ועל ידי זה תסללו את הדרך לה', כי הצדיקים הם מרכבה לשכינה, והוא מגיע מהמדבר לארץ הנושבת כדי שכל העולם יעבוד אותו[7] סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת שעכשיו שמו חסר אבל על ידכם הוא רוכב עד שיהיה שמו מלא בְּיָהּ שְׁמוֹ ושמחתכם תכסה על כל הקשיים שיש עכשיו, כי כבר עכשיו אתם פוגשים את ה' באמצעותם.[8] וְעִלְזוּ לְפָנָיו:  ו וכבר עכשיו מתגלה בעולם במה שהוא מרחם על המסכנים וקרוב אליהם. וכאב ליתומים שאין להם אב אֲבִי יְתוֹמִים ורב את ריב האלמנות שאין להם מי שיגן עליהם[9] וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אבל עוד לא מתגלה במלואו בארץ אלא הוא נסתר במקום קדשו בשמים[10] אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:  ז וגם בצרות יש לו תכניות ארוכות, ששם את ישראל במצרים להפוך את היחידים לבית ישראל שיהיו עם אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וכשהגיע הזמן הטוב והנכון הוציא אותם מבית אסורים מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אבל אלו שסרו מאחריו נשארו במדבר ללא מים כי התורה היא המים באמת[11] אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:  ח וזה התגלה כשאתה יצאת ממצרים לפני עם ישראל אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ והלכת איתם במדבר שאין בו חיים באופן מהותי בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה[12]:  ט אז כל מלכי הארץ הזדעזעו ממה ששמעו וכן ההר עצמו הזדעזע אֶרֶץ רָעָשָׁה והשמים נתנו גשם לחיות את ארץ ישראל וכן ירדו למטה אל הר סיני לתת תורה אַף-שָׁמַיִם נָטְפוּ כיון שה' מתקרב לארץ ויפוצו אויביו מִפְּנֵי אֱלֹהִים ובא מסיני שנתן שם תורה זֶה סִינַי כלומר מפני האלוקים שהתגלה בעולם כאלוקי ישראל מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  י ופרוש ראשון של "גם שמים נטפו" שה' יתן גשם לפי חסדו בארץ[13] גֶּשֶׁם נְדָבוֹת ועל ידו תרים את ארץ ישראל למעלה מבחינה מוסרית[14] תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ והארץ העיפה מחוסר מים ביססת שתהיה מוכנה לחיים על ידי הגשם[15] וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:  יא והכנת את צורכי החיים לעמך היושב בה חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ-בָהּ והכנת את כל הטוב עוד קודם שנכנסו לארץ, בטובך עם עם ישראל העני שיהיה לו כל צורכו מיד כשיכנס[16] תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:  יב ופרוש ראשון של "ארץ רעשה" שה' אדון העולם נתן את דברו במצרים ובסיני אֲדֹנָי יִתֶּן-אֹמֶר שהודיע את כוונתו לכל צבאות הגויים שבארץ שיבהלו הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:  יג ולכן כל מלכי הצבאות נדדו או שגרמנו להם לנדוד מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן ועם ישראל שלו נאה להיות בביתו של ה' חילקו את שללם וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל[17]:  יד אמנם אם תתיחסו לנחלה כמקום לשכב במנוחה[18] אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם אז תגלו שלחסות בצל כנפי ה' זה אמנם מכוסה בכסף חשוב כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף אבל יש גם שימוש נוסף לכנפיים המכוסים זהב עם חריצים שיכול לדוש אתכם[19] וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:  טו וכשה' יפרוש את הכנפיים במובן הזה עליכם, דרך המלכים שיתקפו אתכם בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ אז יתכבסו חטאיכם כשלג במה שתהיו בצל המות תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:  טז ופרוש "זה סיני" שההר שבחר אלוקים הוא דשן כבשן שהוא מקום מרעה כי הוא הנותן חיות לעם הַר-אֱלֹהִים הַר-בָּשָׁן ופרוש שני של "ארץ רעשה" שהוא נזל מפני ה' כמים והתמצק חזרה כגבינה[20] הַר גַּבְנֻנִּים הַר-בָּשָׁן:  יז ולמה תרקדו הממלכות הגדולות המשולות כהרים[21] לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים כלפי עם ישראל שהם ההר שה' בחר לשכון בו הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ והרי ה' ישכון בהם לנצח ולא תוכלו להם אַף-ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:  יח ופרוש שני של "אף שמים נטפו" שלה' יש רכב מלאכים עשרות אלפים רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם[22] ואלפי מלאכים שנונים וחדים אַלְפֵי שִׁנְאָן וה' אדוננו התגלה בתוכם אֲדֹנָי בָם והוריד על הר סיני את הקודש סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:  יט שאתה משה עלית למרום עָלִיתָ לַמָּרוֹם וקבלת את הלוחות כשובה אותם[23] שָׁבִיתָ שֶּׁבִי וקיבלת מתנה את התורה להורידה לבני אדם לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וגם את י"ג מידות שמאפשרים גם לסרים מהדרך לשוב ולשכון אצל ה' כאלוקיהם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:  כ ועל זה נברך את אדוננו שרואים את ניסיו כל יום בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם על שנושא את עוונינו יַעֲמָס-לָנוּ והוא הכח המושיע אותנו מכל צרה גם היום ולתמיד הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:  כא ובעולם הזה הוא לנו כח מושיע הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת ולעולם הבא מביא אותנו המות עד ה' אדוננו להיות אצלו[24] [קרי – ולאלקים אד-ני] וְלה' אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:  כב ולעתיד לבוא ימחץ את הראש של אויביו שנהנים מהשלוה היום[25] אַךְ-אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו כיוון שראשם הוא עשיו שהוא איש שעיר קָדְקֹד שֵׂעָר שמתהלך בעולם באשמותיו שלא התכפרו, כמו אצל עם ישראל, כי הוא בשלוה[26] מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו:  כג ועל זה אמר אדוננו שאתכם אשיב להיות לי כיון שקיבלתם את התורה בהר סיני המשול לבשן אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב ולכן גם אשיב אתכם אלי מקרקעית ים סוף אף שהמצרים טבעו שם ומה בין אלו לאלו אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:  כד כדי שתוכל להטביע שם את המצרים ורגלך כמו מוחצת אותם[27] לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם והכלבים שלא חרצו לשונם לבני ישראל ילוקו את דמם של אויביך לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:  כה ואילו עם ישראל ראו על שפת הים את הליכותיך בעולם איך להתנהג[28] רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים שהם צורת ההתנהגות עם הכח המגן עלינו שהוא מלכנו המצוה אותנו להתנהג כך שנהיה קדושים כמוהו הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ:  כו ולכן שרו לך על הים את שבחיך קִדְּמוּ שָׁרִים ומזה בא שגם ניגנו ושמחו בך אַחַר נֹגְנִים והנשים שרו יחד עם התופים בשירת מרים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:  כז וברכו את אלוקים בהקהלות עם רב בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים שה' מופיע בעולם עוד ועוד מהמקור הנובע שהוא עם ישראל הנובעים לו שבחים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:  כח ומאז ה' מתגלה דרך מעשינו כי בארץ ישראל שאול שבא מהשבט הצעיר, בנימין, רדה בעמים שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם ודוד שהיה שר לשאול מיהודה רגם את גלית באבן שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם וכן כבר פעלו שרי זבולון ונפתלי כשנלחמו עם סיסרא[29] שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:  כט כיון שה' מינה לכם עוז מיוחד לעשות בעצמכם צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ ובאמת זה העוז שה' מתגלה דרכו עוּזָּה אֱלֹהִים כי את היכולת הזו אתה ה' עשית דרכנו זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:  ל ומהיכל בית המקדש יוקרן הקודש על ירושלים כולה שהיא עירך מֵהֵיכָלֶךָ עַל-יְרוּשָׁלָם ולכן לעתיד לבוא יבואו לשם מלכים לתת לך קרבנות לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:  לא ובימי חזקיהו שיהיה כעין גוג ומגוג תרחיק את מצרים שלא יעזרו לו[30] גְּעַר חַיַּת קָנֶה ותרחיק גם את אשור הבאים עם סנחריב שהם כפרים חזקים עֲדַת אַבִּירִים ומחוזקים בעמים נוספים הבאים איתם בְּעֶגְלֵי עַמִּים וחזקיה שניסה להתרצות בפני סנחריב על ידי שליחים שיתנו לו כסף[31] מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי-כָסֶף יבזוז^[32] את העמים שרצו להלחם בו בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:  לב ואז יבואו לעבוד את ה' מהגויים שיראו את כוחו מול סנחריב כמצרים וכוש[33] יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים[34] מִנִּי מִצְרָיִם ויתרצו במעשה ידיהם לה'[35] כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:  לג ולעתיד לבוא כל ממלכות הארץ ישירו לה' על גדולתו מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים ויפרטו את אדנותו עליהם באופן תמידי זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה:  לד שיתגלה שהוא רוכב תמיד בשמי השמים ומשם מנהיג את הארץ לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי-קֶדֶם[36] וקולו וציויו נותנים את הכח לעם ישראל לפעול בשליחותו הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז:  לה ולכן עם ישראל תנו מעשיכם לה' שיפעל דרככם תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים כי על ידי ישראל הוא מגביה עצמו בעולם עַל-יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ ועל ידם מתגלה כוחו בשמים המתקרבים אל הארץ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:  לו ואלקים נורא בכל הארץ ממה שנקרא שמו על מקדשי ישראל נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ[37] ונקרא בעולם א-ל ישראל אֵל יִשְׂרָאֵל והוא הנותן לנו כח שלא יוכלו לשנות אותנו ועוצמה שנוכל להתחזק בו הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם ועל כל אלו נברך את ה' בָּרוּךְ אֱלֹהִים:

---

[1] מזמור זה קשה מאוד. לשונו מסובכת והקשר בין פסוק לפסוק לא תמיד ברור, ולכן יש עליו מדרשים רבים. נראה שהוא מבוסס על פסוקים אחדים בשירת דבורה, כמו שנפרט בהערות. ניתן לפרש אותו גם על נפילת סנחריב בשערי ירושלים.

[2] פסוק זה מיוסד על "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י, לה). שירת דבורה מתחילה: "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם", וזה היה כשיצאו ממצרים, כמבואר בשירה, והכוונה כשיצאו מהר סיני ללכת לארץ ישראל דרך קדש ברנע, כמו שנאמר: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" (דברים א, ב). ואז נאמר הפסוק "ויהי בנסוע הארון".

[3] נראה שזהו משל מעמוד הענן ועמוד האש.

[4] זה סוף שירת דבורה: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", שבין מה שיאבדו אויביך ובין אוהביו, יהיו כצאת השמש בגבורתו, כמו שנאמר: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא… וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ" (מלאכי ג, יט-כ).

[5] "עלץ" הוא שמחה שמכסה הכל בלי להשאיר מקום לרגשות אחרים.

[6] "ששון" הוא שמחה בהשלמת הדבר.

[7] וכן נאמר: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו" (ישעיהו מ, ג). גם "רוכב בערבות" הוא משל מ"ויהי בנסוע", שהרי הארון בא מערבות המדבר לארץ ישראל לכבוש אותה.

[8] "עלז" דומה ל"עלץ.

[9] פרוש נוסף: "יתומים" הם ישראל, כמו שנאמר "יתומים היינו ואין אב" (איכה ה, ג), וירושלים היא "האלמנה", כמו שנאמר: "העיר רבתי עם היתה כאלמנה" (איכה א, א).

[10] "מעון קדשו" אינו בית המקדש אלא השמים, כמו שנאמר: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" (דברים כו, טו), "ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ" (ירמיהו כה, ל), "וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם" (דברי הימים ב' ל, כז).

[11] פרוש נוסף: המצרים הם ה"סוררים", ונשארו בארץ ריקה.

פרוש נוסף: ה' הושיב את עם ישראל בירושלים מאימת סנחריב, והוציאם מהמצור בזמן הנכון, וסנחריב מת ושכן בארץ ללא חיים.

[12] הפסוק הזה והפסוק הבא מבוססים על שירת דבורה, ובהמשך המזמור מבאר אותם. שם כתוב: "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

[13] כמו שמוסיפה דבורה בשירה "אף עבים נטפו מים".

[14] כמו שנאמר: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, י-יב).

[15] אפשר לפרש את כל הפרק על סנחריב, שהיה שם ענין מיוחד עם הגשם והתבואה, כמו שנאמר: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם" (מלכים ב' יט, כט).

[16] פרוש נוסף: גם הכנת אוכל לעניים על ידי הגשם, כי בארץ ישראל מחויבים במתנות עניים.

[17] כנראה, זה בנוי על מלחמת סיסרא, ש"מלכי הצבאות נדדו" שם, ויעל, שהיתה "נות הבית", גרמה ש"יחלקו שלל", כנגד מה שאמרו לאם סיסרא: "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל".

[18] "שפתים" הוא מקום מבוסס ויציב, כמו מקום שפיתת קדירה. גם הביטוי הזה נלקח משירת דבורה: "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב".

[19] "חרוץ" הוא כינוי לזהב כמו בפסוק "טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר" (משלי ח, יט). יש לו גם משמעות של חריצים, כמו בפסוק "הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים" (ישעיהו מא, טו). ונראה שכאן משמש בשני המובנים. "ירקרק" – כי צבע זהב דומה לירוק, ואולי בא לרמוז שיהיו כירק שנידוש במורג. הדימוי מזכיר את המשל במזמורים א' ו-ב' של הפרדת הרשעים מהצדיקים כהפרדת מוץ מהתבואה הנקיה.

[20] כמו שנאמר בשירה: "הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי".

פרוש נוסף: בעל גובה.

[21] שורש "רצד" אינו מופיע עוד בתנ"ך. רוב המפרשים אומרים ש"תרצדון" הוא כמו "תרקדון", וזה כמו בפסוק "הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב" (תהלים קיד, ו-ז). ויש אומרים שזה שילוב של "רץ" ו"צד", או "רצו דין".

[22] כנגד "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יקוק כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ" שבשירת דבורה.

[23] גם לשון זו לקוחה משירת דבורה: "קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם".

פרוש נוסף: למרות שלמלאכים יש "רכב רבותיים", משה שבה את התורה מביניהם.

[24] פרוש נוסף: לנו הוא מושיע, ולאויבינו הוא מביא מוות.

[25] גם זה לקוח משירת דבורה: "וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ".

[26] וזה כנראה משל משעיר המשתלח שלוקח עליו את העוונות.

[27] כמו שנאמר: "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה… מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת: פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג, א). ויש מפרשים ש"תמחץ" הוא "תחמץ" בסיכול אותיות, ועניינו כמו "חמוץ בגדים".

[28] פרוש נוסף: "ראו הליכותיך", שרגלך מוחצת בדם את הרשעים.

[29] כמו שנאמר בשירת דבורה: "זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה". פסוק זה מקביל לרשימת השבטים שנזכרו בשירת דבורה.

[30] כמו שאומר לו שם רבשקה: "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (מלכים ב' יח, כא).

[31] כמו שנאמר: "וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מלכים ב' יח, יד-טו).

[32] שורש "בזר" מופיע בתנ"ך רק עוד פעם אחת: "וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר" (דניאל יא, כד). ונראה שהוא מלשון ביזה.

[33] כי סנחריב לקח אותם בשבי, והם ראו מה שעשה ה' בירושלים, ועבדו אותו, כמו שנאמר בישעיהו (כ, ד): "כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף", ועוד נאמר: "כֹּה אָמַר ה' יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים" (ישעיהו מה, יד), "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לה' צְבָאוֹת… בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לה'… בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם יט, יח-כד).

[34] זו הפעם היחידה שמילה זו מופיעה בתנ"ך, ולא מספיק ברור מה פירושה. ועיין בהערה הבאה.

[35] פרוש נוסף: ישלחו שליחים, שהם כ"ידיהם". ויתכן שגם "חשמנים" הם סוג של שליחים.

[36] כנגד "לרוכב בערבות".

[37] דוד אומר "מקדשיך" לשון רבים, כיון שהיו משכן ומקדש; או ההיכל, הדביר וקודש הקודשים; או המקדש בארץ וכנגדו המקדש בשמים.