המזמור מציב את שאלת "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו", ועונה, שהעיקר הוא קרבת אלוקים, ושלום הרשעים הוא רק זמני ולמראית עין[1]. וטוב לאמרו להתחזק בהתמקדות בקרבת אלוקים על פני החומריות, וכדי לא להתרגש מרשעים שמצליחים בעולם הזה.
א מִזְמוֹר לְאָסָף
קודם השאלה כבר מציב את המסקנה
שהדבר הטוב היחיד לעם ישראל כולו וכן למנוקי הלב שבאנשים הפרטיים הוא קרבת אלוקים אַךְ טוֹב
לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב:
ב אבל אני
השואל היה חסר רק מעט עד שיטו רגלי מדרך ה' וַאֲנִי כִּמְעַט (נטוי) נָטָיוּ רַגְלָי ומעט זמן שהוא כאין עד שרגלי המיוצבות על התורה ועבודת ה' ישפכו
למקום הנמוך והטבעי של הרע כְּאַיִן (שפכה)
שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי:
ג כי רציתי
את הטובה החומרית שיש לאלו שמתנהגים ללא הגבלת השכל כִּי-קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים ולא ראיתי שקורה להם איזה דבר רע בגלל הרעות שעושים[2] שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה:
ד כי לא
ראיתי קשר מיוחד[3] ביניהם לבין המות ואינם מתים יותר מהר מהצדיקים כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וכוחם חזק וגדול[4] וּבָרִיא אוּלָם:
ה ואינם
צריכים להקשות על חייהם בעבודה המתמידה של בני האנוש חסרי התקוה[5] בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וכשבאים על שאר בני אדם מחלות עליהם לא באים[6] וְעִם-אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ:
ו לכן הם
מתנהגים כגבוהים משאר אדם מחמת גאותם לָכֵן
עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה ומה שלקחו שלא כמשפט מונח
עליהם ומגדיל את נפחם יַעֲטָף-שִׁית חָמָס לָמוֹ:
ז ועיניהם
הטובעות בשומן אינן מסתפקות ברוב הטובה שיש להם אלא יוצאות לתור ולחפש מה עוד לקחת יָצָא מֵחֵלֶב
עֵינֵמוֹ וליבם יוצא מהשומן המסוכך
עליו[7] לחמוד עוד ועוד עָבְרוּ
מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב:
ח ועודף
הבשר מרקיב את נפשם עד שיש להם אידיאולוגיה של רע יָמִיקוּ
וִידַבְּרוּ בְרָע וטוענים שמה שהם עושקים זה
רצון ה' כי עוזר להם למעלה מהרגיל עֹשֶׁק מִמָּרוֹם
יְדַבֵּרוּ:
ט והם שמים
את דבריהם בשמים לדבר בענינים עליונים אבל באמת הם מודדים את השמים לפי אמות המידה
החומריות של הארץ שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ
בָּאָרֶץ:
י וזה כל כך
גרוע כי בגלל דעותיהם והצלחתם ישוב עמו של ה' למקומם להיות כמותם לָכֵן (ישיב)
יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם ויסחטו
להם מתוך ראייתם כוס מלאה מי תרעלה של דעות רעות באלוקות[8] וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ:
יא ואמרו,
מתוך הדעות הרעות האלו, שאיך בכלל יכול ה' להשגיח על הפרטים וְאָמְרוּ אֵיכָה
יָדַע-אֵל ואולי בכלל אין כונה ודעת
למעלה והכל עובד מכאנית וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן:
יב וגם הצדיק
מקשה שאלו הרי וודאי רשעים ועושים נגד רצון ה' הִנֵּה-אֵלֶּה רְשָׁעִים ויחד עם זה הם שלוים תמיד וְשַׁלְוֵי
עוֹלָם וכוחם רק עולה למעלה הִשְׂגּוּ-חָיִל:
יג ואם כן
אין תועלת חומרית לי במה שזיככתי את רצוני אַךְ-רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וכתוצאה מזה לא עשיתי מעשים רעים שכתוצאה מזה אני טהור מכל טומאה וָאֶרְחַץ
בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי:
יד שהרי באים
עלי כל הזמן נגעים וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל-הַיּוֹם וה' מוכיח אותי כבר בבוקר עוד קודם שהספקתי לחטוא[9] וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים:
טו ואם חשבתי
לנסח עד כמה אני נגוע אִם-אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הייתי גורם לדורות עם ישראל לעזוב את ה' מפחד, כי הייסורים באים
בהדרגה עם היכולת להבין את תועלתם[10] הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי:
טז וחשבתי
לנסות להבין את דרך ה' בזה וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת כי היה נראה לי שמביא לתוצאות שונות ממה שה' רוצה שיקרה[11] עָמָל (היא) הוּא בְעֵינָי:
יז עד שבאתי
בדעתי אל נקודת הקודש שהיא תכלית מעשי הצדיק עַד-אָבוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵל ועד שהתבוננתי באחרית הרשעים אחר ששעתם המצלחת עוברת, ובאחריתם בעולם
הבא אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם:
יח ואז מסתבר
ששמת אותם בהצלחה גדולה שהיא דרך חלקלקה שגורמת שלא ישובו בתשובה אַךְ בַּחֲלָקוֹת
תָּשִׁית לָמוֹ ומפילה אותם בסופו של דבר
לשואה הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת:
יט שמול
הצלחתם המהירה נהיו שממה ברגע אחד אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע והגיע סופם ונגמרו בבהלה סָפוּ תַמּוּ
מִן-בַּלָּהוֹת:
כ וכל הכח
והעושר שאספו מתברר בעולם הבא שאין בו כלום כמו מי שחלם שיש לו עושר והתעורר כַּחֲלוֹם
מֵהָקִיץ עד כדי כך שתדאג שגם בעיר
מגוריהם יבזו את פסלי זכרונם ולא ירצו ללכת בדרכם[12] ויראו עם ישראל שאתה אדון גם להם אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה:
כא וגם כאשר
עוד החמיץ ותפח יצרי הרע בשאלה הזו כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי והמוסר הטבעי שנה בדבר שוב ושוב וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן:
כב והתבערה חכמתי
בעיסוק בשאלה הזו כל עוד לא מצאתי לה תשובה וַאֲנִי-בַעַר וְלֹא אֵדָע והתהלכותי עם ה' היתה כבהמה שהייתי מרוכז בחומריות בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ:
כג כל הזמן
הזה לא עזבתי אותך כלל להיות רשע במעשה, אף שעוד לא הבנתי וַאֲנִי תָמִיד
עִמָּךְ וראיתי את תמיכתך בי, שאתה
מצליח את דרכי גם בתוך הייסורים[13] אָחַזְתָּ בְּיַד-יְמִינִי:
כד וכיוונת
אותי ללכת בעצת התורה בעולם הזה שגם בו היא נכונה יותר בַּעֲצָתְךָ
תַנְחֵנִי ואחר העולם הזה תקח אותי
בכבוד גדול להיות אצלך וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי:
כה ואיני
עובד בשמים אף מלאך או כוכב לנצל אותם לצרכי כעובדי ע"ז, רק אותך מִי-לִי
בַשָּׁמָיִם וכיון שיש לי קרבת אלוקים אין
לי עוד שום רצון אחר בארץ גם אם יש לי ייסורים ותוכחות וְעִמְּךָ לֹא-חָפַצְתִּי בָאָרֶץ:
כו וגם
כשיכלה בשרי[14] ורצונותי כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי מה שרציתי את רצונך יהיה נצחי צוּר-לְבָבִי ויש לי חלק בך לתמיד גם לעולם הבא וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם:
כז כי
המתרחקים ממך בעולם הזה מאבדים בזה את עצמם לעולם הבא כִּי-הִנֵּה
רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ וגם בעולם הזה אתה מאביד כל
מי שעובד ע"ז שהופך את הקדושה לענין של תועלת חומרית הִצְמַתָּה כָּל-זוֹנֶה מִמֶּךָּ:
כח ולי יש את
הטוב המוחלט שהוא קרבת האלוקים והיא השכר שאני מחפש וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי-טוֹב ועוד ששמתי את מחסי מהצרות באדון שלי שהוא ה' כך שיש לי הצלה גם
בעולם הזה כדי שאוכל לעשות את שליחותי שַׁתִּי [קרי 'באד-ני אלוקים'] בַּאדֹנָי ה' מַחְסִי ומה
שחשוב לי לנסח זה את השליחויות שאתה מטיל עלינו בעולם שהם מטרתנו בעולם הזה ולא מה
שנרוויח מזה לְסַפֵּר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ:
[1] נראה שהשאלה היא גם באדם פרטי לעומת רשעים, וגם בעם ישראל כולו לעומת אומות העולם.
[2] "הולל" אינו בהכרח רשע, כי הוא חושב על עצמו, לא להרע; אבל מי שחושב רק על עצמו צריך לקחת בחשבון שזה עלול להתנגש עם המוסר, ואז יהיה גם רשע.
[3] "חרצובות" מופיע בתנ"ך רק עוד פעם אחת: "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ" (ישעיהו נח, ו). ונראה שזה ענין של קשר.
[4] "אולם" מלשון "איל", היינו כח, כמו בפסוק "יש לאל ידי לעשות עמכם רע" (בראשית לא, כט). "בריא" – גדול ושמן.
[5] כיון שהם עושקים וגם מצליחים מעל לגדר הרגיל. "בזעת אפיך תאכל לחם" נועד ליישר את האדם, ורשעים אלו אינם בעמל אנוש כיון שה' מונע מהם לשוב בתשובה.
[6] כי גם הנגעים נועדו להשיב את האדם אל ה', כמו שנאמר: "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" (שמואל ב' ז, יד).
[7] "משכית" מלשון סוכך, כמו בפסוק "אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ" (יחזקאל ח, יב).
[8] פרוש נוסף: עם ישראל ישוב לעבוד ע"ז כמותם, ומהחומריות הזאת יקבל מה' כוס מלאה חרון אף.
[9] כמו שראינו שכדי ליישר את הצדיק, ה' אינו נותן לו ליפול אפילו מעט.
[10] פרוש נוסף: "אך ריק" וכו' הם דברי העם, ואם "אספר" כל מה שאמר העם, ייראה ה"דור" הזה כבוגדים.
[11] פרוש נוסף: "אם אמרתי אספרה כמו" – אם הייתי אומר לאחרים את החקירה הזאת, אולי הייתי גורם להם לבגוד; ולחשוב עליה בעצמי היה עמל ורע בעיני, לדון בעיקרי האמונה; ולכן לא היה לי דרך לפשוט את הספק עד שהבנתי את נקודת הקודש שבה התשובה.
[12] כי ה' תולה לרשעים רק עד ארבע דורות, שהוא משך חיי האדם (בערך), והרשעה אינה מחזיקה בעולם יותר מזה.
[13] שבכך רואים שהם ייסורים של אהבה, כמו שנאמר: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ… לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם…שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ג-ה).
[14] "שאר" הוא בשר, כמו בפסוקים "גוזלי עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו" (מיכה ג, ב), "הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו" (תהלים עח, כ), "וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף" (שם, כז).