המזמור אומר שהעיקר הוא קרבת אלוקים, והיא הדבר שחסר לנו בגלות, ובזכותה ובשבילה נצא מהגלות. ומתאים לאמרו ליישר את המבט, לזכור שקרבת אלוקים היא העיקר בעולם הזה; וכן כדי לבקש על הגאולה.
א לַמְנַצֵּחַ
עַל-הַגִּתִּית לִבְנֵי-קֹרַח[1] מִזְמוֹר: ב עד כמה רוצה נפשי להיות קרובה לבית המקדש מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ שכל הצבאות בעולם שלך ולכן עיקר השאיפה אליך[2] ה' צְבָאוֹת: ג ונפשי משתוקקת ולא מגיעה למימוש כי היא בגלות עד שכביכול נגמרת נִכְסְפָה
וְגַם-כָּלְתָה נַפְשִׁי לפעול
בעולם מצד הקודש כך שכל העולם נהיה הצד החיצוני של בית המקדש לְחַצְרוֹת ה' שלא רק רצוני ורגשותי אלא אפילו הבשר עצמו משבחים את ה' בכל מה שהם
עושים שהוא א-ל המופיע בחיים לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל-חָי: ד והיום בית המקדש חרב עד שציפורים מקננות במזבח, אבל בנמשל עם ישראל
עוד ישוב מהגלות כמו הציפור וימצא אותך בבית המקדש גַּם-צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וגם בגלות הוא חופשי באופן פנימי ומוצא לו משכן עראי של קרבת אלוקים
בבתי כנסיות ומדרשות וּדְרוֹר קֵן לָהּ עד שישימו בזכות זה את הדורות הבאים לעבוד אותך ממש בבית המקדש אֲשֶׁר-שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת-מִזְבְּחוֹתֶיךָ שגם כשאתה משאיר אותנו בידי צבאות הגויים אנחנו חופשיים ורק אתה
מלכנו ולך נעבוד ולא להם ולאלהיהם[3] ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי: ה ויציבים בעולם יהיו הדורות שישבו בביתך ממש כציפור אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ והם עוד ישבחו אותך באופן תמידי כשזה יקרה[4] עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: ו אבל גם עכשיו מיוצב בעולם האדם הצדיק שלא ניתן לשנותו מלדבוק בך
כדרור אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז-לוֹ בָךְ שיש להם דרכים מוכנות בליבם לעבוד אותך גם אם לא יוכלו להגיע למקדש בפועל מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם: ז והם הולכים באופן זמני בגלות, שבבל היא כעמק של בכי עֹבְרֵי בְּעֵמֶק
הַבָּכָא אבל מדמעותם יוציאו מעין של
קרבת אלוקים מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ עד שיבוא הגשם הראשון של הגאולה ויעטוף את האדמה בברכות שתצמיח כל מה
שנזרע בעם ישראל בזמן הגלות[5] גַּם-בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה: ח ויתאספו חיל אנשים גדול יותר ויותר יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל-חָיִל ויבואו להראות את פני ה' בבית המקדש[6] יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן: ט ותשמע תפילתנו לשוב לציון על אף המשפט המגיע לנו והנהגת צבאות הגויים
השולטים בנו ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי והטה אוזנך לתפילתנו בכל דור ודור באופן תמידי כי תפילה לקרבת אלוקים
מכוונת לרצונך הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: י ומצד המשפט השגח עלינו להגן עלינו מהגויים והצרות בגלות מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים ותוביל תהליך שמגמתו להביא את המשיח וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: יא ואנחנו כל כך מבקשים את הגאולה כי טוב לנו אפילו יום אחד בעבודתך
בעולם בשמך כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ יותר מאלף ימים שלא בעבודתך[7] מֵאָלֶף ואני
מעדיף להיות בעולם הזה על סף הדלת של בית אלוקי שהוא קבוע לעולם הבא בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מלגור באופן קבוע אצל הרשעים שחייהם כאוהל עראי שאחר מותם לא נשאר ממנו
כלום מִדּוּר בְּאָהֳלֵי-רֶשַׁע: יב כי ה' הוא שמש כלפי האומות ש"ליהט אותם היום הבא" ואהלי
הרשע שלהם לא מגינים מפניו אבל מגן על ישראל המסתופפים בביתו[8] כִּי שֶׁמֶשׁ
וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים ולעולם הבא ששם ביתו קבוע יתן
לנו חן בעיניו וכבוד חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' וגם בעולם הזה לא ימנע את הטוב אם אפשר לתתו, בתנאי שהולכים בשלמות
ואין מנסים להשיג בזה רווח חומרי[9] לֹא יִמְנַע-טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים: יג ולכן גם בגלות בין צבאות העולם העיקר לבטוח בך והבוטח בך יציב באמת ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
[1] בני קורח הם משפחת לויים. כל מזמוריהם מדברים על הגאולה מהגלות מצד קרבת אלוקים שבה. קשה לדעת אם היו בזמן דוד והתנבאו על הגלות, כדי שיהיו לישראל בגלות תפילות להתפלל עליה, או שהיו בזמן גלות בית ראשון או אחריה. ויש ראיות לכאן ולכאן.
[2] יתכן שנאמר כאן "צב-אות" כיון שרוב בני האדם "מתיידדים" עם דברים כמו כח, כסף, ממשלה, וכבוד, אבל כל אלו הם "צבאות" שלך, ולכן העיקר שראוי לאדם לחמוד הוא להיות קרוב אליך.
[3] לכן בוודאי נחזור, כי מקומנו בגלות נשאר לא הגיוני ולא בא לידי איזון, כמו ציפור דרור שאי אפשר לתרבת אותה ולכלוא אותה.
[4] פרוש נוסף: כיון שכל כך "נכספה וכלתה נפשנו" עד שכאילו גם עכשיו אנחנו "יושבים בביתך", ברור שגם נגיע לזה, ו"עוד נהלל" אותך.
[5] פרוש נוסף: "מורֶה" התורה לעם ילבש את ברכותיהם, שבזכות זה תבוא הגאולה.
פרוש נוסף: כשיעברו בגלות לצאת ממנה, ה' ינהל אותם על מבועי מים, כמו שנאמר בנבואות, ויורה להם את הדרך לארץ, ויברכו אותו על כך.
[6] פרוש נוסף: יאספו כח יותר ויותר בתהליכי הגאולה, עד שיגיעו לשלב שיוכלו להקים את בית המקדש.
[7] פרוש נוסף: אנחנו מוכנים לקבל ייסורים ולקצר משנותינו אלף ימים של גלות, כדי לזכות ליום אחד "בחצריך".
[8] פרוש נוסף: כי ה' יהיה "שמש" הצלחתנו כשתבוא המגמה הסופית, וגם בנתיים בזמן המשפט, אלקים "מגן" עלינו מצרות, כמו שאמרנו "מגיננו ראה אלקים".
[9] פרוש נוסף: יש שלוש אפשרויות שהגאולה תבוא קודם זמנה: א) מצד "שמש", שייסורים יקצרו את זמן הגלות, ועל ידם ה' "מגן" עלינו. ב) בתור "חן וכבוד", כלומר חנינה. ג) שנהיה זכאים ש"הולכים בתמים".