דוד מבקש שה' יפגע באויביו[1] כדי שיראו הכול שמעשיהם היו נגד רצון ה' ושה' חפץ בו; והמזמור הבא משלים את תשובת ה' לדוד. ומתאים לאמרו מול אויבים המתנגדים לרצון ה' (אבל רק אם הם רשעים מוחלטים, כי המזמור אומר עליהם דברים קשים מאוד).
א לַמְנַצֵּחַ
לְדָוִד מִזְמוֹר אתה המשגיח עלי, ואני יודע
שאותך אשבח על הצלתי בעתיד אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי לכן אל
תשתוק מול המעשים שעושים לי אויבי, כך שלא רואים העם שאתה משגיח עלי אַל-תֶּחֱרַשׁ: ב כי שאול פתח עלי פה לבלוע אותי ברשע כִּי פִי רָשָׁע ואחרים כדואג מדברים עלי שקרים לשאול וּפִי-מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ וכשהם מדברים איתי מראים עצמם כאוהבים שלא אדע את כוונותיהם דִּבְּרוּ אִתִּי
לְשׁוֹן שָׁקֶר: ג וגרמו גם לכל סביבותי לשנוא אותי כמו הזיפים וְדִבְרֵי
שִׂנְאָה סְבָבוּנִי אבל כל מלחמתם בי ללא שעשיתי
להם דבר רע וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם: ד שהרי אני אהבתי אותם והם מחזירים לי במה שמנסים להכשיל אותי תַּחַת-אַהֲבָתִי
יִשְׂטְנוּנִי ואני לעומתם התפללתי עליהם
שיהיה להם טוב[2] וַאֲנִי תְפִלָּה: ה ואת הרעה שהם מנסים לגרום לי, מחזירים לי במקום הטובה שעשיתי להם וַיָּשִׂימוּ
עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וגורמים
לסביבותי לשנוא אותי, במקום האהבה שגרמתי שיאהבו אותם[3] וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי: ו ולכן, כדי שיראו שעשה דבר רשע, ישלוט בו אדם רשע הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע[4] וכדי שיראו שמכשילים אותי שלא בצדק, כוחו ופעולתו הגלויה תכשיל אותו[5] וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ[6]: ז ובמשפטו לפניך יצא רשע בדינו, ולא יכפרו לו זכויותיו בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע ולכן לא תתקבל תפילתו ותחטיא את מטרתה[7] וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה[8]: ח ולכן יהיו ימי חייו קצרים יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים ורכושו המופקד בידיו יעבור לאדם אחר[9] פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר: ט (וכדי שישימו לב כולם שהיה רשע כשהתנגד אלי, וממילא ידעו שאני צדיק)
ישאר רושם מיתתו בעולם על ידי בניו היתומים יִהְיוּ-בָנָיו
יְתוֹמִים ואשתו האלמנה שלא יקומו ממצבם[10] וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה: י וינועו ממקום למקום לבקש אוכל ומחסה וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו ועל
ידי זה יגרמו לאנשים לשאול על מצבם, ולחפש למה בא עליהם חורבן כזה, ויתפרסם עונשו[11] וְשִׁאֵלוּ
וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם: יא ויתגלה שיש להם עוד מוקשים שנשארו אחריו בהלואות, והנושה יקח כל מה
שיש לו יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ ומה שלא יקח הוא, יבזזו בכח אנשים זרים, כך שיראו שגם ברכושו ה' פוגע[12] וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ: יב ולא יהיה מי שהוא עשה לו חסד בעבר ולכן מושך את החסד הזה ליתומיו אַל-יְהִי-לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד ואפילו לא יחננו אותם במתנת חינם[13] וְאַל-יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו: יג וסופו שיכרת זרעו מהעולם לגמרי יְהִי-אַחֲרִיתוֹ
לְהַכְרִית ואף שבדורו צריך שישאר זרעו,
ויראו על ידי מצבם שהיה רשע, אבל בדורות אחרים לא ישאר שמו בעולם[14] בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם: יד ואמנם בהכרתת זרעו גם זכר אבותיו נכרת, וכדי שיהיה צודק, יזכור ה'
לאבותיו את עוונותיהם יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל-ה' ואמו שנזכרת על ידו בעולם, לא תנקה חטאתה, כדי שיגיע גם לה העונש הזה[15] וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל-תִּמָּח: טו וגם חטאיהם ישארו לפני ה' ויחכו לפרעונם יִהְיוּ נֶגֶד-ה'
תָּמִיד ולכן בהכרתת זכרו מהארץ יכרת
גם זכרם, ויהיה המשפט אמת וְיַכְרֵת
מֵאֶרֶץ זִכְרָם: טז ומה שלא יעשו חסד ליתומיו, כנגד מה שהוא לא עשה חסד איתי יַעַן אֲשֶׁר לֹא
זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וכיון שרדף, ולא הניח לאדם
מעונה וחסר אמצעים שלא מסכן אותו, לכן ירדפו אחריו, ויהיו בניו עניים וַיִּרְדֹּף אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן ומי שלבבו מוכה מצרותיו ולא מנסה להלחם בו, רצה להמית, וכך יהיה
לזרעו וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת: יז וכך פועל ה', שמי שאוהב לקלל אחרים באה עליו הקללה וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ ומי שלא רוצה לברך אחרים, הברכה מתרחקת ממנו כמו שהתרחק ממנה[16] וְלֹא-חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ: יח והוא חשב שהקללה תהיה לבושה עליו כמידתו, לפי רצונו, ומבחוץ כלפי
אחרים וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ אבל משם חדרה לתוך קרבו כמים שהאדם שותה וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ ולתוך עצמותיו הפנימיות כשמן שאדם סך[17] וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו: יט וכיון שלבש אותה עליו, לא תסור ממנו הקללה, ותקיף אותו כבגד, ולא
כמידתו תְּהִי-לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה ולא תזוח ממנו כשירצה להסירה, כי חגורה עליו[18] וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ: כ וכל מה שאמרנו תהיה תוצאת המעשים של המנסים להכשילי, שיתן להם ה'
כיון שרוצה בהצלחתי זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת ה' וכן של אלו שמדברים בפני שאול רע עלי, ורוצים לגרום שימית אותי, שגם
הם חלק מאותה פעולה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל-נַפְשִׁי: כא ואתה ה' שאני עבדך לא תעשה לי כמו שתעשה להם וְאַתָּה [קרי – אלקים אד-ני] ה' אֲדֹנָי אלא כיון ששמך נקרא עלי תציל אותי למענך, שיראו שטוב לאלו שהולכים
בדרכך עֲשֵׂה-אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ ומצד שחסדך טוב למי שאתה נותן לו חסד, תציל אותי, גם אם לא צריך את
זה למען שמך כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי: כב וכיון שאני מעונה וחסר אמצעים, ואתה שומע אל אביונים כִּי-עָנִי
וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וכיון שאין לי רצון אחר חוץ
מרצונך וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי[19]: כג אבל להם זה נראה שאין בי ממש, כצל שהולך ואיננו, וזמני הולך ומתקצר
כיון ששקיעתי קרבה כְּצֵל-כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי וכיון שאני הולך לפי רצונך, אני מנוער ממקום למקום כמו ארבה הנישא עם
הרוח נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה: כד ורואים שאין בי כח לעמוד מרוב צום ותפילה בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם ואין בי כבר בשר מעניות, וחושבים שאני הולך ונגמר וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן: כה ולכן הם מקללים בי כשרוצים לקלל אחרים וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם וגם אחרים שרואים אותי מנידים בראשם על גודל מסכנותי יִרְאוּנִי
יְנִיעוּן רֹאשָׁם: כו ולכן צריך שתעזור לי להחלץ מהמצב הזה, כי אתה משגיח עלי עָזְרֵנִי ה'
אֱלֹהָי ותושיע אותי לגמרי מצד החסד,
כי לזה כבר אין לי זכות הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ: כז ואז ידעו גם הם שאתה פועל דרכי וְיֵדְעוּ
כִּי-יָדְךָ זֹּאת ומכאן שגם את כל הצרות אתה
עשית לצורכי אַתָּה ה' עֲשִׂיתָהּ: כח ומה שהם מקללים אותי אתה תברך מולם יְקַלְלוּ-הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ וכשיקומו להלחם בי יכשלו ויתביישו קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ ואני שעובד אותך באמת אשמח על הופעתך וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח: כט ואז המנסים להכשיל אותי ינסו להעלים עצמם, כי יבינו שטעו עד עכשיו בכל
דרכם יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה והבושה כלפי אחרים תכסה אותם תמיד[20] וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם: ל ואילו אני אודה לה' על ישועתו בפרוש אוֹדֶה ה' מְאֹד
בְּפִי ואשבח אותו בקהל גדול לפרסם את
ישועתו וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ: לא כי יעזור לפעולתי הגלויה בעולם, כיון שאני עני ומסכן וחושבים שזה
כיון שה' לא רוצה בי כִּי-יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן וכיון שיראו שעוזר לי, יציל אותי מהשופטים את נפשי וטוענים שחטאתי
וה' לא רוצה בי לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ[21]:
[1] המזמור מסתדר יפה אם נאמר שאויביו אלו שאול, דואג והזיפים ושכמותם, וכשמדבר בלשון יחיד במזמור כוונתו לשאול. ואת הרמזים שבמזמור נביא בהערות.
[2] כמו שאמר במזמור לה: "יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי: וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב".
[3] פרוש נוסף: שמים עלי רעה במקום הטובה שהם אמורים לעשות לי בחזרה, ושונאים אותי במקום לאהוב אותי כפי שהגיוני שיעשו.
[4] כנגד "כי פי רשע".
[5] וכמו שקרה לשאול ששלטו בו הפלישתים שהיו רשעים וכשניסה להלחם איתם נכשל על ידי ה' עד שמת על ידי עצמו.
[6] כנגד "תחת אהבתי ישטנוני".
[7] וזה קרה קודם כל כשנלחם בעמלק, שיצא רשע במשפטו על שלא הרג את אגג ולא החרים את הצאן, ולכן גזר עליו ה' שתקרע הממלכה ממנו. ותפילתו שם, בגלגל, לא היתה רצויה לפני ה', ולכן לא רצה שמואל ללכת איתו, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל… וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לה': וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ… קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (שמואל א' טו). ועוד, שכיון שלא הצליח לקבל מענה מה', במלחמה עם הפלישתים, הלך לבעלת האוב שזה חטא ממש. והרשעה במשפטו, כיון שה' סר מעליו, וכמו שאמר שם: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וה' סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ" (שמואל א' כח).
[8] כנגד "ואני תפילה".
[9] ואצל שאול לא רק ימי חייו היו מועטים גם ימי מלכותו, ופקודתו שהופקד על מלכות ישראל לקח אחר כלומר דוד.
[10] וזה התקיים בנכדי שאול וברצפה בת איה.
[11] וזה אולי היה על ידי מפיבושת שהיה נכה ונאלץ לאכול אצל דוד.
[12] ואולי דוד הוא הנושה שלקח את מיכל שארש במאתיים ערלות פלישתים ונשארו כחוב. וזרים אולי הם הפלישתים.
[13] וזה התקיים בגבעונים שהרגו מצאצאי שאול כיון שלא עשה איתם חסד אלא הרגם ולא הסכימו לוותר (שמואל ב' כא). ואפשר לפרש את מושך חסד גם על אבנר שהיה שר צבאו אבל עזר להעביר את המלוכה מאיש בושת בן שאול לדוד.
[14] וזה התקיים גם בנכדי שאול שנהרגו על ידי הגבעונים וגם שלמיכל בת שאול לא היה ילד. חוץ מזה לא נזכר שמו על המלוכה כי עברה לבית דוד לעולם.
[15] ואולי זה כנגד "לבושתך ולבושת ערוות אמך" (שמואל א' כ, ל). ואמר אמו ולא אמותיו כיון שהאבות הם בית אב אחד, ושם כולם נזכר עליו ונמחה איתו, אבל האמהות מצטרפות לבית האב, ולכן שמם נזכר רק על הבן שלהם ולא על בני בניהם.
פרוש נוסף: כדי להגדיל את עונשו יזכר עוון אבותיו עד ארבעה דורות, שנפקד על הבנים כשאוחזים מעשה אבותיהם, וחטאת אמו, שבמעשה יצירתו לא כיוונה ליצירה אלא להנאה, וכמו שאומר "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", וסתם כך נמחה החטא הזה, כיון שהילד מכפר עליו במעשיו הטובים, אבל כאן טוב כביכול שלא נברא, ולא נמחתה חטאתה על ידו.
עוון אבותיו אפשר לפרש גם על עוון שבט בנימין בפילגש בגבעה.
[16] פרוש נוסף: כיון שאני עבד ה' ברכותי וקללותי מתקיימות. והוא אהב שאקלל אותו, ולא חשש לעשות לי רע, ולכן באות עליו הקללות. ולא רצה שאברך אותו, ולא עשה לי טובה, ולכן רחקה ממנו ברכתי, וגם בפועל לא באה לו.
[17] ורומז למדי שאול כמו "וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן" (שמואל א' יז, לח) ולשמן המשחה שנמשך בו.
[18] ואולי בא להזכיר ברמז את בעלת האוב ששם כתוב "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא" (שמואל א' כח, יד).
ולחגור זה בדרך כלל להזדרז לפעול כי אז חוגרים בחוזק את המתניים, ומה שהוא מזדרז לפעול רע בעולם יחזק את הקללה אליו.
[19] כנגד "וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת".
[20] וזה כנגד מה ש"וילבש קללה כמדו… תהי לו כבגד יעטה". וכן אולי רומז למעיל שלבש שאול ודוד כרת את כנפו.
[21] כנגד "ושטן יעמוד על ימינו בהשפטו יצא רשע".