המזמור אומר[1] שאף שמעשי ה' גדולים ומכוונים לעתיד, אפשר להבינם כבר עכשיו על ידי התורה ולהתנהג על פיהם. ומתאים לאמרו על גדולת ה' כפי שהיא מתגלה בעולם ובתורה, ועל מה שדרכי ה' מתאימות לעולם הזה ומכוונות לעולם הבא.
א הללו כולם איתי את ה' הַלְלוּיָהּ ואתן תודה לה' בשני יצרי, כי טוב גם לנפש וגם לגוף אוֹדֶה ה'
בְּכָל-לֵבָב ויש שבח שאפשר לומר רק בחבורה
סגורה, של אנשים המיושרים לפי רצון ה' בְּסוֹד
יְשָׁרִים ויש מה שאפשר כבר לפרסם בכל
עדת ישראל[2] וְעֵדָה: ב כי מעשי ה' גדולים, והביטוי שלהם בארץ בא מהגובה של השמים, ולכן קשה
לעמוד על כוונתם גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה' אבל מי שחפץ באמת יכול לחפש אחריהם ולהבינם דְּרוּשִׁים
לְכָל-חֶפְצֵיהֶם: ג ופעלו כאן בעולם נותן תחושה של רוממות ה', ושפע פרטים שמראים את
גדולת ה' הוֹד-וְהָדָר פָּעֳלוֹ והם
כולם מתחברים למגמה טובה ונכונה, אבל כדי לראותה צריך להבין את הכוונה הארוכה,
שהולכת עד עולם הבא, כי בעולם הזה היא נסתרת וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד: ד ובכל זאת, כדי שנדע את צדקתו כבר עכשיו, עשה זכר לדבר, על ידי הניסים
שעושה כבר היום זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו כי עם ישראל מצא חן בעיניו, וכי מרחם על בריותיו שלא ימותו בחטאם
כשלא ידעו את כונתו חַנּוּן וְרַחוּם ה': ה ולכן עצם נתינת האוכל ליראי ה' מלא בניסים נסתרים טֶרֶף נָתַן
לִירֵאָיו ומזה נדע שגם את בריתו לגאול
אותם לגמרי, שומר עד עולם הבא כשיגיע זמנה, ולא התבטלה יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ: ו והראה לעם ישראל בלבד את הכח שיש במעשיו שעושה בשבילם כֹּחַ מַעֲשָׂיו
הִגִּיד לְעַמּוֹ כשנתן להם את ארץ ישראל וכבש
אותה לפניהם[3] לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם: ז וכל מה שעושה ה' גם היום הוא לפי הנכון והישר וגם לפי המשפט הראוי
לכל אחד, שלסדר את שניהם יחד זה חשבון מסובך[4] מַעֲשֵׂי יָדָיו
אֱמֶת וּמִשְׁפָּט אבל הרוצה להתנהג לפי משפטיו,
ילך לפי המצוות שפקד אותנו לעשות, שעליהם אפשר לסמוך נֶאֱמָנִים כָּל-פִּקּוּדָיו: ח והם עצמם נשענים על העתיד לעולם הבא ומכוונים אליו סְמוּכִים לָעַד
לְעוֹלָם אבל גם בעולם הזה המצוות הם
לפי הטוב והנכון, ובנויות ביושר ובהתאמה לעולם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר: ט ולכן כבר בעולם הזה פודה את עמו מצרות פְּדוּת שָׁלַח
לְעַמּוֹ ובריתו איתם מכוונת לעולם הבא
צִוָּה-לְעוֹלָם
בְּרִיתוֹ כך ששמו הנקרא עליהם קדוש
ומכוון לעולם הבא, ונורא על ידם כבר כאן בעולם הזה קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ: י ולכן קודם לכל החכמות למד את יראת ה' שהיא המובילה בדרך הנכונה רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' ונותנת הבנה נכונה של המציאות, כך שעושי המצוות ילכו בדרך הטובה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל-עֹשֵׂיהֶם ושבח הצדיק עושה המצוות יעמוד לו לעולם הבא גם כן[5] תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:
[1] המזמור מחובר למזמור הבא שמדבר על שבחו של הצדיק המתנהג לפי התורה. ושניהם בני עשר פסוקים שזה מספר שאומר אחדות של פרטים רבים. ושני המזמורים לפי סדר הא' ב' שמעיד גם הוא על שלמות כשבכל פסוק יש שתי אותיות, ובשני הפסוקים האחרונים שלש אותיות בכל אחד.
[2] פרוש נוסף: בחבורת הישרים נשבח את ה' כי הם יודעים מה נכון לשבח אותו והעדה יקשיבו להם ויקבלו.
[3] פרוש נוסף: מה שאמר לעמו בתורה את בריאת העולם וכח מעשה בראשית היה כדי שידעו שבידו לתת להם נחלת גויים כי הארץ כולה שלו.
[4] פרוש נוסף: טרף נתן ליראיו בביזת הים, כיון שיזכור לעולם ברית בין הבתרים שאמר ו"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יד). ולכן גם הראה לעמו כח מעשיו, לתת להם נחלת הגויים, שעל זה נכרתה הברית. אבל היה גם לפי האמת של ההבטחה, וגם לפי משפט העמים כשמלאה סאתם, שנאמר "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה".
[5] פרוש נוסף: קודם שתלמד את חכמות העולם תלמד יראת ה' ואז כשתלמד את החכמות יהיו מיושרות ולא יטו אותך מהיראה. ולעושה לפי שניהם, יראת ה' והחכמה, יש הבנה טובה במציאות ותהילתו עד עולם הבא.