דוד מזכיר בפני ה' את מאמציו לבניית המקדש ואת ההבטחה שהבטיח לו ה' בעקבות זה שבניו ימלכו לעולם[1]. ומתאים לאמרו על השתדלות לבניית המקדש ועל מלך מבית דוד.
א שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת על ידי המלכת המלכים מבית דוד
וחיזוקם, תזכור את מה שדוד עינה את עצמו על בנית בית המקדש זְכוֹר-ה' לְדָוִד אֵת כָּל-עֻנּוֹתוֹ: ב שחייב את עצמו בשבועה לפעול להקמת המקדש אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' והקדיש
כסף וזהב למקום, שבו יופיע ה' כאלוקי ישראל במציאות, ויפעל בה[2] נָדַר לַאֲבִיר
יַעֲקֹב: ג וכביכול נשבע, שלא אבוא לביתי באופן קבוע לפני שיהיה בית לה'[3] אִם-אָבֹא
בְּאֹהֶל בֵּיתִי ושלא אלך לישון בנוחות על
מיטת המלכים לפני כן אִם-אֶעֱלֶה עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי: ד וגם שלא אתן לעיני שינת קבע בזמן שאפשר לעסוק בבנית המקדש אִם-אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי ואפילו לא לעפעפיים להתנמנם מעצמם[4] לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: ה עד שאמצא מהו המקום שבו צריך להבנות בית המקדש[5] עַד-אֶמְצָא
מָקוֹם לה' ואבנה מקום משכן לה', שיופיע
בו במציאות כאלוקי ישראל מִשְׁכָּנוֹת[6] לַאֲבִיר יַעֲקֹב: ו והרי כבר שמענו אפשרות של המקום, בבית אבי בבית לחם אפרתה[7] הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ
בְאֶפְרָתָה ומצאנו את המקום המדויק בגורן
ארוונה, הפתוח כשדה בתוך היער[8] מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי-יָעַר: ז ובזכות זה נוכל בעתיד, לבוא אל מקום המשכן של ה' בעולם נָבוֹאָה
לְמִשְׁכְּנוֹתָיו ולהשתחוות למקום שבו הבסיס
להופעת ה' בעולם התחתון נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו: ח וכיון שכן, צריך עוד שתפעל ה', לעזור לנו בבנית מקום המנוחה קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ יחד
עם ארון העוז שלך, שאינו משתנה, להלחם באויבינו ולנצחם, עד שננוח מכל אויבינו
מסביב[9] אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: ט ואז ילבשו הכהנים את בגדי הכהונה הראויים להם כֹּהֲנֶיךָ
יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק והלויים ישבחו אותך על ידי
שירי חסידך וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: י וכיון שכן, בזכות מה שעשה דוד שעבד אותך באמת בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ תקיים את השבועה, ותהיה בעזר המלכים המשוחים מבית דוד, בכל הדורות אַל-תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ[10]: יא שהרי ה' נשבע לדוד נִשְׁבַּע-ה' לְדָוִד וזה דבר אמת שיתקיים ולא יבטל, גם אם לא יהיו ראויים אֱמֶת לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה גם ששלמה בנך ימלוך אחריך בוודאות, מצד זכותך מִפְּרִי בִטְנְךָ[11] אָשִׁית
לְכִסֵּא-לָךְ: יב וגם כל הדורות אחריו, בזמן שישמרו את מצות ה' אִם-יִשְׁמְרוּ
בָנֶיךָ בְּרִיתִי או אם לא ישמרו, אבל יתוקנו
על ידי הייסורים שאביא להם, להעיד בהם וְעֵדֹתִי זוֹ
אֲלַמְּדֵם אז בכל הדורות ישבו בפועל על
כסא המלך, כיון שהם זרעך[12] גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא-לָךְ: יג והבחירה בך, כיון שה' בחר למקום מושבו את ציון שהיא עיר מלכותך,
ומחברת מלוכה ומקדש כִּי-בָחַר ה' בְּצִיּוֹן ורצונו בה חזק לשבת בה בעולם אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ: יד וזה יהיה מקום המקדש עד עולם הבא זֹאת-מְנוּחָתִי
עֲדֵי-עַד וכל זמן שארצה בעיר, כמו
עכשיו, גם אשב כאן בפועל[13] פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ: טו וכשאשב בה יהיה בה רוב שפע על ידי הקרבנות ומעשר שני וכדו' צֵידָהּ בָּרֵךְ
אֲבָרֵךְ וגם העניים הגרים בה ישבעו,
כי יקראו להם לאכול מהם[14] אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם: טז ואפנה לשעות אל עבודת כהניה, ולתת לכם בקשתכם וְכֹהֲנֶיהָ
אַלְבִּישׁ יֶשַׁע ולכן הצדיקים הנמצאים בה
והלויים ישבחו את ה', גם על המקדש, וגם על כל הטובה וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ: יז ובמסגרת הופעת הקדושה בציון, אגדל את המלך מבית דוד, ואתן לו כח לנגח
את אויביו שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד ואסדר לו את נרו, שיאיר את הצלחתו הקבועה, כמו נרות המנורה עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי: יח וינצח את אויביו ותכסה אותם הבושה אוֹיְבָיו
אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת ועליו יראו כולם את כבודו,
בנצוצות הכתר, ובמשיחה של שמן המשחה שעליו[15] וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ:
[1] כי ההבטחה לדוד שבניו ימלכו לעד נאמרה לו כשרצה לבנות את המקדש, וכשאמר לו ה' שלא הוא יבנה את המקדש אלא בנו.
[2] "נדר" פרושו שמחיל איסור או קדושה בחפץ על ידי אמירה מחייבת, ו"שבועה" פרושה שמחייב עצמו באמירתו לעשות או לא לעשות דבר. ודוד נדר לבית המקדש כמו שנאמר "כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת: גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לה' עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ" (שמואל ב' ח, י), "וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב" (דברי הימים א' כט, ב).
[3] שכך אמר לנתן "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה".
[4] ומובן שלא נשבע כך ממש, כי אי אפשר לא לישון, ויפר שבועתו, וכמו שנאמר "אמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר "(גמרא נדרים טו.), אלא נותן ביטוי שירי לרוב המאמץ שהתחייב בו, לעסוק בבית המקדש קודם שעוסק בצרכי עצמו. או שנאמר שעל ערש יצועו, ובביתו, לא יתן לעצמו אפילו תנומה, אבל מחוץ לו יכול לישון, וגם שם רק כפי המחוייב.
[5] כי המקום לא נודע מראש כמו שנאמר "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה" (דברים יב, ה).
[6] "משכנות" ברבים יכול לרמוז לשלשה בתי מקדש, אבל אפשר גם לומר שמדבר על הקודש וקודש הקודשים.
[7] כי רואים שדוד בחר להביא את ראש גלית הפלישתי לירושלים עוד קודם שמלך, אף שלא היתה עיר חשובה בישראל אז, וכן שבחר אותה לעיר מלכותו קודם שידע שהיא מקום המקדש.
פרוש נוסף: מצאנו את מיקומו רמוז בגבולות הנחלות בספר יהושע שבא משבט אפרים כפי שאומר המדרש.
[8] ולכאורה היה שם יער כמו שנאמר "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו", ורמוז בתורה ששם הוא מקום המקדש, שנאמר שם: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" ונאמר "בהר ה' יראה" על בית המקדש, כמו שכתוב: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר".
פרוש נוסף: 'שדי יער' הוא כינוי לבית המקדש על שם שעשוי מעצי הלבנון, וכמו שנאמר: "וְהִנָּבֵא אֶל יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב: וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר ה' כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מַצִּית בְּךָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל עֵץ לַח וְכָל עֵץ יָבֵשׁ" (יחזקאל כא, ב), וכן" "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג, יב).
[9] שהוא תנאי לבניית המקדש, כמו שנאמר: "וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל איְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים יב, י).
ונראה שהפסוק הזה בנוי על הפסוקים: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה-לו), וכאן מסתיים המסע של הארון מהר סיני שמגיע למנוחתו.
[10] וכעין הפסוקים האלה אמר שלמה בחנוכת המקדש " וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ ה' אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" (דברי הימים ב' ו, מא-מב).
[11] כנגד "הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן" שבמזמור קכז.
[12] ואם לא יהיו ראויים אז יגלו ולא תהיה מלכות. אבל לא שאם לא יהיו ראויים יהיו מלכים ממשפחה אחרת, כי הבטחת ה' לדוד לא תלויה בצדקות בניו, אבל מה שתהיה מלוכה בפועל תלוי בה. וכך צריך גם להבין את דברי דוד אחרי שאמר לו נתן את ההבטחה: "וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ… וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת: וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה אֲדֹנָי ה' דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם" (שמואל ב' ז, כה).
[13] אבל אם "עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת", אז: "וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ" (ירמיהו לב). ובזה ההבטחה על מקום המקדש מקבילה לגמרי להבטחה על מלכות בית דוד, שגם המלכות תשאר לנצח בידי בית דוד, וגם מקום המקדש יהיה לנצח בירושלים, ואינם תלויים בשום תנאי, אבל הביטוי של זה בפועל בעולם תלוי בצדקות, שאם לא יהיו צדיקים, לא יהיה מקדש לא בירושלים וגם לא במקום אחר, ולא תהיה מלוכה לא לבית דוד ולא למשפחה אחרת, עד שישובו לצדקתם, ויהיה מקדש בירושלים ומלוכה לבית דוד.
[14] פרוש נוסף: אתן להם ברכה בארץ בזמן שארצה בהם עד שגם האביונים ישבעו ולחם לא יחסר לאף אדם.
[15] פרוש נוסף: כתרו יהיה כציץ שעל כהן גדול שיראו כולם שהוא 'קודש לה".