המזמור עוסק בשאלת הידיעה והבחירה, ואומר שה' יודע כל מה שנעשה, למרות שיש לנו בחירה חופשית מה לעשות, ומפרט את המשמעויות של הדבר[1]. ומתאים לאמרו לחזק את האמונה שה' משגיח ויודע הכל מראש.
א לַמְנַצֵּחַ
לְדָוִד מִזְמוֹר ה' אתה בוחן את מחשבותינו
ורצונותינו, לדעת מה בחרנו ה' חֲקַרְתַּנִי אבל גם יודע מראש כל מה שנעשה וַתֵּדָע: ב שאתה יודע את מעשי בפועל, בין יושב ובין קם לפעול אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי וגם מבין דבר מתוך דבר, לדעת מראש מה אצטרך כשאקום או אשב, ומזמין לי
את המרעה המתאים בגלגולי הסיבות, הרבה לפני שהצורך נוצר[2] בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק: ג והקפת, על ידי המקרים הבאים עלי, גם את הדרכים שאני הולך בהם, לשנותם
אם צריך, וגם את המקומות שאני רובץ בהם[3] ולא פועל, כדי לגרום לי לפעול אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ ועל ידי זה כיוונת את כל הדרכים שאני הולך בהם, כך שיועילו[4] למטרותיך בעולם, בין מרצוני ובין לא וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה: ד שהרי אפילו בדיבור, קודם שאמרתי דבר כִּי אֵין מִלָּה
בִּלְשׁוֹנִי אתה כבר יודע כל מה שאומר הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ: ה ואתה צורר אותי שאהיה לך, ומצר לי כשחוטא, גם אחרי החטא כעונש, אבל
גם לפניו כדי למנוע את החטא אָחוֹר וָקֶדֶם
צַרְתָּנִי ושם עלי את ידך להכות כשצריך[5] וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה: ו (פלאיה) ודעת זו, שאתה יודע כל מה שאעשה, נסתרת ממני, איך אפשר לדעת כל מה
שיהיה וגם שתהיה הבחירה חופשית פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי והיא עליונה מהשגתי, ולכן לא אוכל להתנגד לה ולנסות שלא תדע נִשְׂגְּבָה לֹא-אוּכַל לָהּ: ז אין לאן ללכת, כך שלא רוחך תנחה אותי לעשות את רצונך אָנָה אֵלֵךְ
מֵרוּחֶךָ ואין לאן לברוח מפני ידיעתך וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח: ח שאינני יכול להיות במקום שאינו כלול בך, שאם אעלה[6] לשמים לעשות את הטוב הרי שם הוא מקומך אִם-אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה אבל גם אם אבחר לרדת אל הגיהנום, שיהיה השאול מצע לי, גם שם אתה שופט
ודן וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: ט ואיני יכול לפעול שלא על ידך, שבין אם אחליט להתקרב ככל שניתן, כעף
בכנפיים למזרח אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר או אתרחק לשכון תמיד בסוף מערב אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: י גם כשאני מתקרב אליך אתה הוא המנחה אותי בסתר גַּם-שָׁם יָדְךָ
תַנְחֵנִי וכשמתרחק תחזיק אותי ימינך
שלא אכלה ושאוכל לשוב וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ: יא ואין אפשרות שלא תשגיח עלי, שאם אמרתי שארשיע, ואז לא תשגיח עלי כי
אהיה בחושך וָאֹמַר אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי או הגלות שהיא הסתר פנים, ונמשלה ללילה, תעצור את היכולת לראות אותי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי: יב הרי החושך לא מסתיר ממך דבר, כי באמת אתה רואה מעשי כולם גַּם-חֹשֶׁךְ
לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ והסתר
הפנים בגלות הוא רק מצידנו אבל לא מצידך, שאתה מציץ בין החרכים וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כי הגלות והגאולה שווים אצלך, מצד ששניהם מקדמים את מטרותיך בשווה כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה: יג כי אתה יצרת את המידות והתגובות האוטומטיות שלי שגורמות חלק גדול
ממעשי כִּי-אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי ויצרת אותי לפי רצונך כבר מהבטן[7] תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי: יד אבל אני אודה לך על שיצרת אותי כך, כי הופלתי בזה לטובה מכל בעלי
החיים, במה שיש לי את היכולת לירא ממך אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי ואף שכל מעשיך מוסתרים מעין נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ נתת לנפשי את היכולת לדעת אותם, ולרדת לחקר עמקם עוד ועוד וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד: טו וגם מבחינה פיזית גלויות לפניך עצמותי הפנימיות לֹא-נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ ועצם עשייתי אף שהיה בסתר אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי
בַסֵּתֶר ומה שנקשרו הגידים כמעשה רקמה
ברחם ששם נוצרתי מן העפר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ: טז והשגחת בחומר הגולמי שלי לתת בו נשמה גָּלְמִי רָאוּ
עֵינֶיךָ וכל נשמות הצדיקים יכתבו
מעשיהם בספרך וְעַל-סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ ואף שימים רבים יקח עד שיווצרו כולם יָמִים יֻצָּרוּ (ולא) לפני
ה' הם אחד, וכתובים לפניו יחד, כמהלך ומגמה אחת[8] וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: יז אבל לי, כבן אדם, כמה נדיר להבין את תכלית מעשיהם של צדיקים וְלִי
מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל וכמה רבים
הם בעיני בכל הדורות[9] מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: יח ואם אנסה לספור אותם ירבו כחול אשר על שפת הים אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן כיון שגם כשאקיץ מהמוות אני עוד נמצא עם ה', ויש השארות הנפש, ולכן
צדיקי כל הדורות צריכים להספר יחד הֱקִיצֹתִי
וְעוֹדִי עִמָּךְ: יט וכדי שאלך לגמרי בדרכך מבקש, שתהרוג[10] את הרשעים, לתת עונשם בעולם הזה אִם-תִּקְטֹל
אֱלוֹהַּ רָשָׁע ותסיר ממני אותם שלא יהרגו
אותי וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי: כ שכיון שהם רואים שלא נענשים ולא מושגחים, ירוממו אותך מהשגחה וידיעה,
על מנת שיוכלו לעשות מזימתם[11] אֲשֶׁר יֹמְרֻךָ לִמְזִמָּה ומנשאים אותך לומר שפחיתות לך להתעסק באנשים השפלים נָשֻׂא וזה לשוא, כי אינו נכון,
ומנסים להשיג על ידי זה מטרות שוא, שהם כביכול מרוקנים[12] את משמעות האלוקות מתוכן לַשָּׁוְא עָרֶיךָ: כא אז, אם תהרגם, הרי אשנא את הגורמים לאחרים לשנוא את מצוותיך הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ
ה' אֶשְׂנָא ואריב עם הקמים נגד רצונך וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט: כב ועכשיו, שאין העונש גלוי, השנאה אינה שלמה, כי יש צד של קנאה או ספק,
רק אני שונא אותם בגלל תכלית הדבר, שאינם מכוונים לעולם הבא תַּכְלִית
שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וגם אם לא רב איתם, הם אויבים
לי כי דרכינו הפוכות לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי: כג אמנם כיון שעליהם אתה לא משגיח ועל הצדיקים אתה משגיח, אני מבקש
שאהיה מאלו שאתה חוקר את מחשבותיהם ובחירותיהם, ויודע מראש מה שבליבם, אף שנענשים
יותר חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי[13], ושתנסה אותי לראות מה אעשה,
וגם תדע מראש מה הפעולות שיוצאות מדרך מחשבתי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי: כד כדי שתראה אם אני הולך בדרך לא טובה, שיש בה צער לעולם הבא וּרְאֵה
אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי ואז תתקן
אותי ותכוון אותי בדרכים ההולכות אל העולם הבא וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:
[1] המזמור כתוב במילים מסובכות וכנראה בכוונה. כיון שעוסק בנושא קשה להבנה, לא רוצה שיהיה מובן בקלות למי שלא יכול להבין את הענין.
[2] פרוש נוסף: כבר מרחוק סובבת סיבות לחבר אותי אליך להיות לך רע, וכמו שיאמר בהמשך המזמור "ולי מה יקרו רעיך א-ל".
[3] 'רבע' הוא 'רבץ' בארמית. ונראה שבחר דוקא לשון המתאימה לבהמה, כי היצר הרע מושך אותנו אל הרביצה וחוסר הפעולה.
[4] 'זר' הוא עיגול מסביב שמבדיל בין מה שבפנים למה שבחוץ. 'סכן' פרושו: מביא תועלת.
[5] ונראה שרומז כאן שזה חלק ממידות רחמים, וגם שאי אפשר להבין את הענין כולו, כמו שאומר מיד, כי ענין הפסוק לקוח מי"ג מידות רחמים "ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי וראית את אחורי ופני לא יראו".
[6] 'אסק' זה תרגום ארמית של 'אעלה'.
[7] ואז 'תסוכני' משורש 'סכן' מצד התועלת שמביא, או מצד ששומר עליו כמו ששומרים על דבר חשוב.
פרוש נוסף: 'תסוכני' משורש 'סכך' והכונה שאתה יצרת את צידי הפנימי שזה כליותי וגם כבר מהבטן אתה צידי החיצוני וכל העולם שסובב אותי, כך שגם מבפנים וגם מבחוץ אתה משפיע עלי.
[8] פרוש נוסף: עיניך ראו את גלמי כשהיה עוד רק נקודה אחת של חומר גולמי, אבל בספרך כבר היו כתובים אז כל אבריו שרוקמתי מהם, ואף שימים רבים יווצרו ברחם לפני ה' הם כולם גנוזים בבת אחת באותה נקודה.
[9] פרוש נוסף: כמה ראשים שונים אני רואה להם, שיש בעיני שיטות רבות ושונות בעבודת ה', כיון שאיני רואה איך לך אחד בהם.
[10] 'קטל' זה תרגום ארמית של 'הרג' ומשם הגיע גם לעברית.
[11] ואז יומרוך לשון "את ה' האמרת היום".
פרוש נוסף: לשון אמירה שהם אומרים שאם אתה יודע ומשגיח ובכל זאת לא מעניש אותם אז כנראה אתה שותף למזימתם ורוצה בה.
[12] 'עריך' מלשון 'לערות' שפרושו לרוקן כמו "ותער כדה אל השוקת".
[13] כנגד "ה' חקרתני ותדע".