המזמור אומר שעיקר צרת הגלות היא הריחוק מה', ועיקר הגאולה היא החזרה אליו. ומתאים לאמרו לבקש על סליחה ועל חזרה בתשובה.
א שִׁיר
הַמַּעֲלוֹת אני נמצא בעומק הגלות, ובעומק
החטא שגרם לה, ומשניהם אני קורא אל ה', להתקרב אליו ושיושיעני מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה': ב וקודם כל מקבל עלי אדנותו, ומבקש שישמע אותי, ובזה הנפש מתקרבת אליו אֲדֹנָי שִׁמְעָה
בְקוֹלִי וכיון שמנסה למצוא חן בעיניו,
גם יטה אוזן לבקשתי להנצל מהגלות[1] תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: ג שהרי אם היתה תכונתך לשמור את העיוותים המחשבתיים שלנו, ולא לעזור
לנו לעזוב אותם אִם-עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ כיון שאתה אדון של כולם, מי היה מתקיים בעולם, שהרי אין צדיק שלא
יחטא אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: ד אלא מי שדבק בך זוכה גם לסליחה על חטאיו כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה ועל ידי זה בני אדם לא מתייאשים מלירא אותך, רק כיון שכבר חטאו[2] לְמַעַן תִּוָּרֵא: ה ולכן מה שאני מצפה לה' שיושיע אותי מהגלות קִוִּיתִי ה' באמת מצפה
נפשי לדבוק בו ולהטהר מחטאיה קִוְּתָה נַפְשִׁי ולכן אני
מצפה להתקיימות הבטחת הגאולה שכוללת את שניהם וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: ו ונפש העם דבקה בה' אדוניה נַפְשִׁי לַאדֹנָי על ידי מה שמצפים כל הזמן לגאולה, שנמשלה לבוקר מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר ולכן
שומרים עצמם מלחטוא, כדי להיות ראויים כשיבוקרו באור הגאולה לראות אם זכאים לה[3] שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: ז ולכן עם ישראל כולו יצפה לה' יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' כי הדבק בה' דבק בחסדו, שגם הצרות מצד האמת הם חסד לטהרנו מהחטא כִּי-עִם-ה' הַחֶסֶד ומציל
אותנו מכל צרה. על ידי הגלות מצרת החטא, ועל ידי הגאולה מצרת הגלות וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: ח והעיקר שיגאל אותנו אז גם מכל עיוותי המחשבה, שלא נחטא גם בעתיד[4] וְהוּא יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:
[1] פרוש נוסף: תרצה שבקשתי לתקן את החטא תצליח ותעזור לי בזה.
[2] פרוש נוסף: אם היראה היתה יראת העונש, הסליחה היתה גורמת להפחית את היראה, אבל היראה כאן היא יראת הרוממות, וכיון שסולח רואים שהחטא לא נוגע לה' באמת, ויראת הרוממות מתחזקת.
[3] פרוש נוסף: שישראל מצפים קץ אחר קץ כשלא בא אחד מצפים לקץ הבא.
פרוש נוסף: נפשי מצפה לה' יותר משהשומרים מצפים שיבוא הבוקר כי הם יודעים בוודאות שיבוא וגם אני יודע שתבוא הגאולה בוודאות אבל הם מצפים רק לבוקר, שיבוא בזמן ידוע, ואני, עם ה' החסד, ואפשר שיחיש את הגאולה אם יפדה אותנו מכל עוונותינו.
פרוש נוסף: נפש העם מתחברת לה' כיון שהנביאים, שהם השומרים מתי יבוא בוקר הגאולה, נתנו לנו נבואות על הגאולה וגם כשיש גלות נוספת מחכים שוב לנבואות על הגאולה, ולכן נפש העם לא מתייאשת אלא נפשו נשארת לה'. וכפירוש הזה נראה שאמר ישעיה "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל: אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ:" (ישעיה כא, יא). כלומר אם תשאלו את הנביא, שמפורש שם בפרק שהוא השומר, מה יעשה העם בגלות הזו שלא עשה בגלות מצרים כבר הרי שאמר לכם הנביא: אם תחפשו את הגאולה חפשו את ה' לשוב אליו, שובו אל ה' ואתיו לבוא לארץ.
[4] וכמו שנאמר "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ".