דוד אומר שעיקר צרתו היא הריחוק מה' שאויבו גורם לו, ועיקר מה שהוא מבקש ישועה הוא כדי שישוב וידבק בה'. ומתאים לאמרו כשמרגיש ריחוק מה', וכשיש צרה שמונעת ממנו קרבת אלוקים ועבודת אלוקים.
א מִזְמוֹר לְדָוִד
אף שאני רחוק ממך תשמע את תפילתי ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי ותטה
אוזנך, להתקרב לשמוע מה שאני מנסה למצוא חן בעיניך, ולהתקרב אליך הַאֲזִינָה אֶל-תַּחֲנוּנַי ותענה לבקשתי, במה שאתה סומך עלי שאדבק בך כשתציל אותי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי שזה
עשיית הטוב והישר, שהיא מדתך, ללכת לפי העתיד גם אם בהווה אין מספיק זכויות בְּצִדְקָתֶךָ: ב וכיון שאני רוצה לעבוד אותך, אל תשפוט אותי לפי מעשי הנוכחיים בלבד וְאַל-תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת-עַבְדֶּךָ כי אם לא תסתכל על העתיד, אין חי שיהיה זכאי לחייו, שהרי כולם קבלו
אותם בחסד קודם שעשו משהו להצדיק אותם[1] כִּי לֹא-יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל-חָי: ג ועוד, שהריחוק הנוכחי ממך נגרם בגלל האויב, שהוא רודף את נפשי, ולא
מאפשר לה לעבוד אותך כרצונה כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי ושבר את יכולתי להתקיים, כך שאני מתעסק בעניני הארציות כל הזמן,
באוכל והגנה דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי וכדי שאנצל ממנו אני מוכרח לשבת במערה בחושך הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים ועל ידי כל אלו אני רחוק ממך, כאלו שכבר מתו ולא יקומו גם לעולם הבא כְּמֵתֵי עוֹלָם: ד והתוצאה של זה כלפי, שאין לי כבר כח הנעה להתקרב אליך, כמי שהולך
למות וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי ורצוני שמם, ואינו שואף לדבר מלבד לעצם הקיום בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי: ה אמנם אני נזכר בימים שעברו, קודם שהוצרכתי לברוח זָכַרְתִּי יָמִים
מִקֶּדֶם שבהם הייתי רואה בכל דבר את
ה', שהייתי מתבונן במעשיך המושלמים כבר הָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ ומזה לומד להבין גם את כל המעשה שאתה עושה איתי באותו זמן[2] בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵחַ: ו וכיון שזכרתי את זה, פרשתי ידי אליך בתפילה להתקרב אליך[3] פֵּרַשְׂתִּי
יָדַי אֵלֶיךָ כיון שנפשי באופן מהותי
ותמידי מחכה לך, כארץ שצמאה למים נַפְשִׁי
כְּאֶרֶץ-עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה: ז ולכן צריך שתענה לי מהר להצילני מַהֵר עֲנֵנִי ה' כי כבר נגמר כח ההנעה שלי אליך כָּלְתָה רוּחִי ואם תמשיך
להסתיר פניך, שלא אמצא קרבת אלוקים אליך אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ
מִמֶּנִּי יש חשש שאפסיק לחפש, ואהיה
כמו אלו, שיורדת לבור הקבר נפשם עם גופם, ואין לה חלק למעלה כלל וְנִמְשַׁלְתִּי עִם-יֹרְדֵי בוֹר: ח ולכן מבקש, שאשמע את חסדך מגיע אלי, כשיזרח ויתחיל בוקר הצלחתי הַשְׁמִיעֵנִי
בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כי עצם מה שאני בוטח רק בך,
מצדיק שתתחיל את תהליך ישועתי כִּי-בְךָ
בָטָחְתִּי ואז אפשר יהיה לשוב ולדבוק בך,
ותודיע לי מה הדרך שאתה רוצה שאלך בה הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ-זוּ
אֵלֵךְ כי באמת זו מטרתי, להרים את נפשי
לדבוק בך כִּי-אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי: ט ובשלב השני תציל אותי לגמרי מאויבי הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ה' כי מה שכיסיתי עצמי, להסתתר מפני האויב, היה למענך כדי להגיע אליך אֵלֶיךָ כִסִּתִי: י ואז תלמד אותי, בתהליך שיוביל לכך שאעשה רק את רצונך לַמְּדֵנִי
לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כי אתה, המשגיח עלי, מנחה
אותי בכח הנעה המוביל אל הטוב כִּי-אַתָּה
אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה ולכן
תכוון אותי ללכת בארץ שכולה מישור, שאין בה מכשולים בעבודתך תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר: יא ומה שתתן לי חיים כבר עכשיו יהיה כדי שאקרא אז בשמך שיתגלה אז על ידי לְמַעַן-שִׁמְךָ ה' תְּחַיֵּנִי וכיון שלשם אגיע, הטוב והישר הוא שתוציא את נפשי הרוצה לדבוק בך
מהצרה גם עכשיו בְּצִדְקָתְךָ תוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי: יב ותוסיף לעשות לי חסד מעבר למחויב, ותאביד מהעולם את אויבי לגמרי וּבְחַסְדְּךָ
תַּצְמִית אֹיְבָי ולא יהיו עוד מי שיצרו לנפשי
ויפריעו לה לדבוק בך וְהַאֲבַדְתָּ כָּל-צֹרֲרֵי נַפְשִׁי כי אני עובד אותך, וכך אוכל לעבוד אותך בדרך הטובה ביותר כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ:
[1] פרוש נוסף: אל תהיה בעל דין שלי לבוא איתי למשפט להשוות את בקשתי מול הטובות שכבר עשית לי, כי במבט כזה אין חי שיצדק במשפט שהרי לכולם עשית טובות ללא גבול מעצם מה שהם חיים, והם אינם יכולים לעבדך ללא גבול.
[2] פרוש נוסף: כיון שאני במחשכים לא נותר לי אלא לזכור את המעשים הגדולים שעשית בימי קדם, להוציא מליבי הבנה במעשה בראשית ובניסיך שבכל יום. אמנם הפרוש הזה נראה פחות כי אז לכאורה האתנחתא היתה צריכה להיות על המילה 'מקדם'.
[3] פרוש נוסף: פרשתי ידי אליך לתת לך אותם, שתפעל את מעשי ידיך ששוחחתי בהם, דרך ידי.