דוד אומר שמה שה' פועל באמצעות האדם אינו מצד חשיבות האדם, אלא משום שבזה שם ה' מתגלה בעולם, והאדם משבח אותו; וכיון שה' פועל באמצעות המלך, הוא מגן בזה על עמו לקיים בידם את ברכתו. ומתאים לאמרו לבקש סייעתא דשמיא במלחמה, וכהודאה על רוב טובה שיש לאדם ולעם.
א לְדָוִד הופעת ה' בעולם מתגברת בָּרוּךְ ה' במה שהוא מגן עלי צוּרִי ופועל דרכי, שמלמד את ידי לפעול נכון כשאני נלחם בעצמי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב ולהורות נכון באצבעותי לצבא כמלך, במלחמה כולה אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה: ב וכל מה שעושה איתי עושה בחסד חַסְדִּי וגם כשצד אותי זה כדי לתקן אותי וּמְצוּדָתִי ואז מעלה
אותי על ידי הצרה מִשְׂגַּבִּי ומציל אותי ממנה לטובתי וּמְפַלְטִי לִי וכיון שאני מתוקן, מגן עלי שלא יבואו צרות כלל מָגִנִּי ובו אני
חוסה מהם ולא בכחי ועוצם ידי וּבוֹ חָסִיתִי ולכן שם את עם ישראל לשבת לבטח במקומו[1] תחת הנהגתי הָרוֹדֵד עַמִּי
תַחְתָּי: ג אמנם וודאי שכל זה לא בשבילי, כי מה חשיבותו של אדם שתשגיח עליו
להצילו ה' מָה-אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ וכיון שהוא חסר סיכוי, וסופו למות, למה תביא את מעשיו בחשבון מעשיך
הנצחיים, לפעול דרכו[2] בֶּן-אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ: ד שהרי אדם דומה לדבר שאין בו ממש,[3] ומה יש להשגיח במעשיו אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה וימיו עוברים כצל שאין בו ממש, מזריחת שמשו עד ערבו,[4] ואיך יעבור דרכו מעשה נצחי יָמָיו כְּצֵל
עוֹבֵר: ה אלא שזו דרכך להופיע בעולם, שאתה מטה את השמים לרדת אל הארץ ה' הַט-שָׁמֶיךָ
וְתֵרֵד ונוגע בממלכות הגדולות
המשולות להרים והם נשמדות גַּע בֶּהָרִים
וְיֶעֱשָׁנוּ: ו או גם אם בהתגלות קטנה יותר, מראה משמים את התגלותך בברק, ומפיץ את
האויב גם אם לא משמיד אותו[5] בְּרוֹק בָּרָק
וּתְפִיצֵם או לפחות שולח מהשמים את
חיציך ומשבש את דעתם שלא יוכלו להלחם שְׁלַח חִצֶּיךָ
וּתְהֻמֵּם: ז ואם גם זה לא, ואינך פועל דרכי לנצח את האויב, לפחות שולח ידך על פי
הגובה של השמים שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם ותפתח לי פתח להנצל, או אם אין בכחי, תציל אותי ממש פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מהממלכות
שהם כמים רבים, ומיד אלו שאינם מישראל התוקפים אותי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר[6]: ח שהם אינם מופיעים את אמרתך, אלא פיהם מדבר דברים שאינם אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר-שָׁוְא וכחם לא מבטא אותך, אלא את האלילים, ואין ממש בפעולתם וִימִינָם יְמִין
שָׁקֶר: ט ומטרה ראשונה, שבזה יתגלה כחך בעולם, ואשיר לך לפרסם מעשיך החדשים
שהתחדשו בעולם בישועתי אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ ואפרט את מעשיך בניגון שלם על כל צדדיו בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה-לָּךְ: י שאתה מושיע את מלכי ישראל, להציל על ידם את עמך הַנּוֹתֵן
תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים ופותח לי,
כיון שאני עבדך, פתח להנצל מהחרב שלא תמית אותי הַפּוֹצֶה אֶת-דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה: יא ומטרה שניה, שבזה תתן טובה לעמך, שבמה שתפתח לי פתח ותציל אותי מעמים
אחרים פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי-נֵכָר וזה במקום שאינם עושים רצונך לייסר את עמך, אלא באים בשם כוונה שאינה
נכונה אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר-שָׁוְא ומנסים לפעול דברים שאינם כרצונך[7] וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר: יב ובזה תתקיים הברכה שתברך את עמך, שבנינו יהיו כשתילי זיתים שמחונכים
טוב בנעוריהם לגדול לפי רצון הנוטע אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם
ובנותינו בירכתי וזויות ביתינו
בצניעותן בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת[8] שהם יפות כעצים המצפים את
ההיכל מבפנים, ויופין משמש פנימה לקדושה[9] מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל: יג וזויות הבתים מלאים כל טוב מְזָוֵינוּ מְלֵאִים וסוג תבואה שבזוית זו מתערבב עם סוג תבואה שבזוית השניה[10] מְפִיקִים מִזַּן אֶל-זַן והצאן מתרבות לאלפים ורבבות מעצמן, בלא טורח, בחוצות הערים ואין פחד
מגניבה צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ: יד ובעלי החיים המאולפים סובלים על גבם משא תבואה רב אַלּוּפֵינוּ[11] מְסֻבָּלִים וכל זה נשמר, כי אין פרץ בחומה, ואין יוצא למלחמה או בשבי, ואין צוחת
הפסד ברחובות[12] אֵין-פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ: טו והעם שזה מצבו החומרי יהיה יציב אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ וכך יהיה מצב עם ישראל כשעובד את ה', וה' משגיח עליו לטובה. ועצם מה
שה' אלוקיו, זו הברכה העיקרית אַשְׁרֵי הָעָם
שה' אֱלֹהָיו:
[1] "רודד" יכול להיות לשון "רדיה", כלומר שלטון לטובת השולט, ואז נאמר שחוץ מכל החסדים האלו גם משליט אותי על העם ועוזר לי שלא ימרדו. אבל אפשר גם לפרש כתרגום ארמית של 'רקע', שהעם שטוח במקומו כאילו רקעו אותו אל הקרקע, וכך פרשתי כאן.
פרוש נוסף: ה' מגן עלי בחסדו להיות לי מצודה, אף שאני בה במצור, ובמצב טוב יותר להיות משגב שאני מוגן בו מאויבי, ובמצב טוב יותר מציל אותי לגמרי מהם, ובמצב יותר טוב מגן שכלל לא יבואו עלי, ובמצב יותר טוב אני חוסה בו שלא חושבים כלל להלחם בי, ובמצב יותר טוב נותן לי לרדות בעמי שגם הם לא יתנגדו לי.
[2] שורש 'חשב' מלשון 'חשוב' לא מופיע בתנ"ך וגם לא בארמית התנ"כית אלא רק מלשון 'מחשבה' ו'חשבון'.
[3] מצד העולם הזה, אבל רק 'דמה' כי מצד נשמתו אינו הבל.
[4] ניתן להסביר שכמו שהצל הוא תופעת לואי של תנועת השמש, כך חיי אדם מסוים הם רק 'תופעת לוואי' של הזמן העובר על העולם עד שיגיע למטרתו, וכיון שעובר זמן רב וכיון שנגזרה מיתה על האדם, נוצרים בני אדם רבים, אבל מצד המבט הכולל אין בהם ממש ודי היה באדם אחד.
[5] פרוש נוסף: תראה את עצמך בהתגלות רגעית משמים, ובזה יראו כולם שאליליהם אינם אמת וממילא יפוצו כל אחד לכיוון אחר.
והפסוקים האלו לקוחים כמשל ממתן תורה, שם נאמר: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר…וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאד".
[6] הפסוקים האלו מפורטים הרבה יותר במזמור יח: "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ: עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ: וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו: וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ: יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים: מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ: וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה' וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ: וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם: וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ: יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים".
[7] פרוש נוסף: תציל אותי מאנשי המתנהגים כבני נכר שמנסים לגרום לי להאמין בשוא ולחשוב שכחי ועוצם ידי מנצח וזה הרי שקר. וכיון שתציל אותי מהם ואהיה מלך עובד ה' אז תתקיים בנו כל הברכה שבנינו כנטיעים וכו'.
[8] הפסוק הזה מקביל ל"אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך" שבמזמור קכ"ח.
[9] וכיון שהבנים מחונכים, והיופי מופנה פנימה, לא יהיה לרועץ ולהרס המוסר, אלא ישמש לבניית עתיד העם.
פרוש נוסף: כשעץ מתחיל לגדול צריך לדאוג שיגדל ישר, ואז ימשיך כך תמיד. וכך הבנים, צריך לדאוג לחינוכם בתחילת דרכם, וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה. וכן זויות ההיכל, אם הן ישרות מתחילתן כל הבנין יהיה ישר, וכיון שהבנות ישרות כך כל הבית יהיה בנוי ביושר.
[10] כי 'זן' הוא תרגום של 'מין' בארמית.
פרוש נוסף: אין עניים שאין להם אלא מוציא כל אחד מהעודף שיש לו וזן בו אחר שהוא בתמורה זן אותו בעודף של מה שיש לו. והפרוש הזה כי יש משמעות של 'זן' בארמית שהיא כלכלה ומזון.
פרוש נוסף: לא רק אמצע המחסנים מלאים אלא גם הזויות, ומוציאים את המזון של שנה שעברה מפני המזון של שנה הבאה כמו שנאמר "וישן מפני חדש תוציאו".
[11] לשון נופל על לשון עם 'מאליפות'.
[12] שהשלום הוא הכלי המחזיק את הברכה, ולכן סוף הברכות שה' יברך את עמו בשלום.
ואמר דוקא ברחובותינו כי צער פרטי תמיד יש והוא חלק מצורך העולם הזה, אבל צער כללי ולאומי לא יהיה.
וסדר הברכה בפסוקים כאן מקביל ל"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" (דברים כח, ד).