המזמור אומר שכל מה שעשה ה', גם בגלות, ישוב להיות לטובה ולברכה בגאולה, ואז נבין שגם מה שנראה לנו רע וקשה, באמת היה חלק מהטוב[1]. ומתאים לאמרו לנחמה על צרות ועל דברים רעים ועל הגלות.
א שבחו את ה' יחד איתי הַלְלוּיָהּ נפרט את שבחי ה' כי כל מעשיו הולכים לטוב, גם כשלא מרגישים את
נעימותם כִּי-טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ וכי בעתיד גם נרגיש שנעים ה', ולכן נתאווה לשבח אותו כִּי-נָעִים
נָאוָה תְהִלָּה: ב כי כבר עכשיו ה' בונה את ירושלים בתהליך מתמיד בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם ה' וכשיושלם
התהליך, יביא אל תוכה את ישראל שנפוצו בכל העולם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: ג כי על ידי הגלות הוא שובר את ליבם שישוב אליו, ומרפא אותו לקבל לב
חדש[2] הָרֹפֵא
לִשְׁבוּרֵי לֵב ואת כל הצער שסבלו לשם כך בכל
הגלות, חובש וממתק גם אותו וּמְחַבֵּשׁ
לְעַצְּבוֹתָם: ד ולא שכל הדורות שעברו בגלות לא יזכו לתיקון, כי ה' סופר כל אחד מבני
ישראל, שנמשלו לכוכבים מצד חשיבותם מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים ולכל אחד מהם היה תפקיד אצלו בקידום תהליך הגאולה, ולכן יזכו כולם
לעולם הבא לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא: ה וה' אדון לכולם, ומביא גאולה גדולה דרך כל הדורות האלו גָּדוֹל
אֲדוֹנֵינוּ ועל ידם אסף כח רב, שתהיה
לישראל זכות לגאולה רבת כח[3] וְרַב-כֹּחַ וצריך
תבונה רבה להבין פעולת כל הכוכבים שברא בשמים, וכך כל הדורות שפעל דרכם, שנסתר
מעינינו מספרם, ולהבין את פעולת כולם לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: ו ואת ישראל שעשו את תפקידם בענוה, אף שלא הבינו כל דור מה הוא מקדם,
יתן להם קיום והמשכיות מְעוֹדֵד עֲנָוִים ה' ואילו האומות הרשעות שהגביהו עצמם, יוריד כשיבוא זמנם, ויגלו שהיו
חומריות בלבד[4] מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ: ז ואז נענה לה', על כל מה שגמל איתנו, בקרבן תודה עֱנוּ לה' בְּתוֹדָה ונפרט
את כל מעשי השגחתו עלינו בשמחה ובניגון זַמְּרוּ
לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר: ח כי היכולת החומרית של האומות היא רק כלי בידי ה', כמו שאת כל תהליך
החיים הוא מתחיל בסתר, שמכסה את שמיו בעננים שכביכול לא יראו שזה בא ממנו, אלא
נראה שבא מהטבע הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים ונותן גשם שגורם הכנה לארץ להוציא צמחים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר ועל
ידי זה מצמיח גם בהרים שאינם מושקים ממעינות, עשב טרי לתחילת תהליך החיים הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר: ט ועל ידי זה נותן לבהמות את צורכם גם בלי שטרחו בו נוֹתֵן לִבְהֵמָה
לַחְמָהּ וגם לילדי העורב שקוראים
כביכול אליו, את מזונם שמזמן להם,[5] כי העיקר לצפות אליו לִבְנֵי עֹרֵב
אֲשֶׁר יִקְרָאוּ: י ואם כן אין לה' רצון בגבורת סוסי האומות למטרותיו, שיתן על זה שכר לֹא בִגְבוּרַת
הַסּוּס יֶחְפָּץ ולא בכח שוקיהם לרוץ כי אין
זה מותר האדם מן הבהמה לֹא-בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: יא אלא ה' השתמש בהם כדי שיהיו ישראל יראים ממנו ומרוצים לו רוֹצֶה ה'
אֶת-יְרֵאָיו ושיצפו וישאפו שיתן להם חסדו
להוציאם מהגלות, כילדי העורב שאינם בוטחים על כחם אֶת-הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: יב וכיון שיוציאם מהגלות, תשבח ירושלים את ה' על הטוב שיתן לה שַׁבְּחִי
יְרוּשָׁלִַם אֶת-ה' וציון המחברת חול וקודש תהלל
את אלוקיה שעובדת, כי תדע שכל הטוב מגיע ממנו ולא בכחה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ
צִיּוֹן: יג שה' הוא שימנע מהאויב לנצח אותה כִּי-חִזַּק
בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ ועל ידי
זה ישמור את ברכת ישראל שישובו לתוכה בֵּרַךְ בָּנַיִךְ
בְּקִרְבֵּךְ: יד עד שיגיע הזמן שיתן לה שלום מכל עבריה, ולא תצטרך כלל הגנה בגבורת
הסוס הַשָּׂם-גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם ויזמין לה כל פרנסתה כמו שנותן לבהמה לחמה[6] חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: טו וכמו המים המחיים את האדמה ה' נותן לירושלים כל צורכה, וכך גם הגלות
והצרות נצרכות לישראל להשיבם בתשובה, כי ה' שולח את דברו על ידי הנביאים לארץ הַשֹּׁלֵחַ
אִמְרָתוֹ אָרֶץ והנבואה מחכה עד בא זמנה אם
ישובו, ואם לא, אז דבר ה' הגנוז בה מתממש מהרה עַד-מְהֵרָה[7] יָרוּץ
דְּבָרוֹ: טז ולזה נותן ה' את הנבואות הקשות, שנמשלות לקרח לעומת המים, כדי שישיבו
את העם בתשובה, להלבין חטאיהם כשלג, וכצמר שמתעטפים בו להתחמם הַנֹּתֵן שֶׁלֶג
כַּצָּמֶר ולפעמים צריך יותר מזה כדי
לכפר על חטאי העם, שיבוא בדרך של שריפה ואפר, ופיזור לגלות כְּפוֹר כָּאֵפֶר
יְפַזֵּר: יז ולפעמים הקור של הקרח הוא מה שאנחנו צריכים לחיינו, כמו הלחם, וכמו
המן שהיה דק ככפור[8] מַשְׁלִיךְ
קַרְחוֹ כְפִתִּים ולפעמים אי אפשר לעמוד לפני
הקור ונענשים על ידו[9] לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד: יח אבל אחר שיפעל דברו את פעולתו, ישלח אמירה נוספת, וימיס את הקרח הקר
והממית, ויתגלה על ידי הגאולה שתוכו הוא מים חיים יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם ורוח ה' תשוב להניע את ישראל, ואז כל העונש של הגלות יהפוך למי התורה[10] יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ-מָיִם: יט וכך ה' אומר לנו בנבואה את מה שיקרה לכל דור לפי צורכו מַגִּיד (דברו)
דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב כדי שישמרו את התורה שנתן
לישראל שהיא
שיא מדרגת הנבואה חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: כ ולגויים לא נתן נביאים[11] ולא נבואות זעם, לפחיתותם, כי לא יתוקנו על ידי זה לֹא עָשָׂה כֵן
לְכָל-גּוֹי ולא לימדם כלל את משפטיו, כי
אינם יכולים לשמור אותם, ולכן גם אינם נצחיים ומושגחים וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם ועל כל זה יהלל עם ישראל את ה' הַלְלוּיָהּ:
[1] ובדומה לזה עיין בפרושנו בפרק קכ"ו.
[2] וכמו שנאמר: "וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם", "יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ", "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם".
[3] פרוש נוסף: וכחו רב גם לשוב ולהחיותם לתחית המתים ומה שכבר מתו אינו עוצר בעדו.
[4] כי כיון שהגלות פעלה פעולה חשובה כל כך ירצו האומות לקבל עליה שכר, אבל כיון שהם היו רשעים ברצונם והתכוונו לרע לכן לא יהיה להם חלק בעולם הבא אלא הם שייכים לכוחות הארציים שה' פועל דרכם שלא מדעתם.
[5] יתכן שיש ענין מיוחד בילדי העורב כמו שנאמר באיוב "מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל", ויתכן שהכונה לכל בעלי החיים אלא שהעורבים קוראים בקול ולכן לקח אותם כמשל.
[6] הביטוי לקוח מהאזינו: "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר".
[7] 'עד מהרה' אינו ביטוי בתנ"ך ומופיע רק כאן ואם כן פרושו כפשוטו שילוב של 'עד' ו'מהרה'.
[8] והמן היה קשה לישראל וכמו שנאמר: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם".
ומובן שכל אלו בפשטם הם משלים על המראה של הקרח, שהשלג יורד כחתיכות צמר והכפור מכסה את האדמה בשכבה דקה ולבנה כאפר, והקרח שיורד כברד נראה כחתיכות לחם לבן שיורדות יחסית מהר.
[9] פרוש נוסף: נתן לנו את התורה שבמבט ראשון נראה שהיא קרה וקשה לביצוע ומלאה עונשים אבל מתגלה שהיא הלחם הדרוש לנו לקיומנו, אבל מאומות העולם אין מי שיעמוד לפני קרתו זו ולכן משפטים בל ידעום.
[10] כעין המשל שנאמר כאן נאמר: "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם: כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיהו נה, ט-יא). וכן: "הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים: כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ" (ירמיהו יח, יד-טו).
[11] וכמו שנאמר "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְענְנִים וְאֶל קסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח, יד-טו).