עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב (משלי יב, יא). כדי לשבוע לחם בעולם הזה, צריך לעשות פעולות שמבחינה

חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם (משלי כו, טז). כל האנשים חומריים, הגוף של כולם מתנהג לפי עקרונות הפיזיקה. אז

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו (משלי כו, טו). לפעמים העצל יודע שהוא צריך לעשות משהו, הוא צריך

הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ (משלי כו, יד). לפעמים גם העצל מבין שאין לו ברירה אלא לצאת לדרך.

אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת (משלי כו, יג). לאדם נוח במקום שבו הוא נמצא. נוח לו במקום המוכר

בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ (משלי טז, טו). המלך רוצה שיהיו חיים בממלכה, הוא דואג להצלחה של תושביה

חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה (משלי טז, יד). כשהמלך כועס על אדם, הוא אינו הורג אותו בעצמו, אלא

רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי צֶדֶק וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב (משלי טז, יג). המלכים נלחמים בעושי הרשע במדינתם, אבל זה לא אומר שהם

נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' (משלי כב, א – ב). אין